"ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה". מתאונן פירושו ממורמר. הקדוש ברוך הוא כעס: "אני אראה לכם, אתם מתלוננים?" ובערה אש. העם מיד חזר בתשובה – לפני חמש דקות מתלונן, קיבל מכה, ומיד: "משה, תציל אותנו!" ותשקע האש. עם ישראל הוא עם קשה עורף. "העם" בתורה מתייחס לרשעים – כל פעם שכתוב "עמי" זה צדיקים, "העם" זה רשעים. ואחת המכות הקשות שקרו ביציאת מצרים היתה "וגם ערב רב עלה איתם" – עלו אנשים שאינם חלק מעם ישראל, ובכל מקום שישראל נכשל – הם הפילו אותו.
כמה צריך להיזהר שלא להיות בחברת אנשים רעים! "אוי לרשע ואוי לשכנו, טוב לצדיק וטוב לשכנו". כשאדם רוצה לחזור בתשובה, אם החברה סביבו תומכת: "כל הכבוד, אשריך!" – הכל נעים ונח. אבל אם כל הזמן מקטרים עליו – הוא לא יצליח להתקדם ולא יחזיק מעמד. על מה התאוננו? "בלתי אל המן עיננו". המן היה אוכל מופלא, כל מה שרצית לטעום – טעמת בו. אבל הוא היה לבן, חסר צבע. עם ישראל אמרו: טעים, אבל מה זה המראה המשעמם הזה?
תחשבו: הם נמצאים תחת ענן הכבוד, שותים מבארה של מרים – מי ששותה ממנה זוכר לנצח. הבגדים שלהם גדלים איתם, הנעליים לא נשחקות, העננים מגהצים להם כל בוקר את הבגדים. והם מצאו את הרע גם שם. הקדוש ברוך הוא כעס – ובצדק. שואלים: מה, הם מתלוננים אז מיד צריך להדליק אש? כן! כי הקדוש ברוך הוא מתעב כפיות טובה. אילו אנחנו היינו מתלוננים, אנשים פשוטים שאין ה' נגלה אליהם בחוש, אפשר להבין. אבל אתם שראיתם את ה' עין בעין, שאוכלים מן מהשמיים – איך אתם מתלוננים?
התשובה: החברים הרעים. ככה זה מתחיל – יושב חבר: "מה נשמע?" "הכל דבש, ברוך ה'". "זה דבש? ראית את המן הזה? מה זה הטעם? נמאס כבר!" עד עכשיו בכלל לא הפריע לך הדבר הזה. חבר שהוא בעל גישה שלילית, דיכאוני, ממורמר – לבסוף יהפוך גם אותך להיות ממורמר. "ויהי העם כמתאוננים" – אתה יכול להיות צדיק ותלמיד חכם, אבל אם יישב לידך אדם שכל הזמן אומר: "זה לא בסדר, למה אלוקים לא נתן לך?" – בסופו של דבר גם אתה תהיה ממורמר.
אתה רוצה להיות אדם שמח? שתמיד משבח ומודה ולא מתלונן? קודם כל צריך לעבוד על זה לבד, אבל בנוסף אתה חייב להיות בחברת אנשים טובים. כשנמצאים בחברת אנשים טובים, החיים מאושרים. לכן חשוב לבוא כל יום לשיעור תורה – כי שם האנרגיות חיוביות. אתה בא פעם ביום, מקבל אנרגיות חיוביות. אבל אם נמצא כל היום בעבודה ובטענות, בסוף תשקע לאנרגיות שליליות. ואדם שנופל לשם – לא נשאר לו כלום. ועוד עניין חשוב בפרשה: מידת הענווה. "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". המידה היחידה שבה הקדוש ברוך הוא משבח את משה היא הענווה. ככל שאדם יהיה בעל ענווה גדולה יותר, כך יזכה יותר. מי שרוצה לקבל מבורא עולם, חייב שתהיה לו ענווה – לא יגיד "אני ואני ואני" אלא "הכל מאת הקדוש ברוך הוא".
שבת שלום ומבורך!