דיברתי אליו, ודיברתי. יותר נכון ניסיתי לדבר. לא היה מענה. גם עם האצבעות והשפתיים ניסיתי לסמן – אבל הוא לא הגיב. האם הוא תקין? אולי אני לא יודעת באיזה תדר לפנות אליו? היה כעס רב, ותסכול… אבל הילד בשלו, משחק, מתפקד, נראה שמח… אך לא מגיב יותר מדי לסביבה. אטום משהו.
עד שיום אחד בהיר, הבדיקה קבעה והקלינאית הודיעה "ירידה משמעותית בשמיעה", וואו. פתאום נפל לנו האסימון, התבהרו השמיים. הוא לא עשה לי את זה בכוונה! הוא גם בריא ברוך ה'! רק לא שומע. "ברוך ה'" נפלט לנו באנחת הקלה… "מה זאת אומרת ברוך ה'… לא שמעת מה אמרתי? הילד שלך לא שומע"… אמרה הבודקת, אני שומעת ברוך ה'… ובכל זאת שמחה, לפחות אני יודעת את הבעיה.
כמה תסכול התנפץ לי מול הפנים… הגענו הביתה, שיתפנו את שאר המשפחה…
וכרגיל, מהר מדי תשומת לבי עברה למתבגרת בחדר האטום… עוד ויכוח קולני לא משנה על מה כשמואילה בטובה לצאת מהחדר…
ואז נפל האסימון האמיתי… אולי גם היא לא שומעת? אולי גם אליה אני מדברת עם הידיים ושפת הסימנים והיא בכלל לא שומעת אותי?… אולי היא בתקופה של "ירידה בשמיעה"? וצריכה רק חיבוק ואהבה? אולי היא מצפה וצריכה כל כך עד כדי צרחות שיכילו אותה במקום לצעוק ולכעוס עליה?! וכך תחזור לה השמיעה… לאט לאט. זה הניתוח כפתורים שיגרום לה לשמוע… זה לא ביום, ולא ביומיים. אבל זה המתכון… קשר אמיתי. חם ואוהב, מבט עמוק בעיניים… מה טוב לך? מה רע לך? מה עובר עלייך?… לא מה עובר עליי בגללך… אלא לאן פנייך מועדות בת יקרה שלי… בואי נדבר על זה, בואי נלמד אחת את השניה בלי מחסומים, בלי התנגדויות, בלי ציפיות ישנות ואכזבות חדשות. אלא רק אהבה. כמו של אמא אמיתית לבת שלה. לא משנה מה היא ומי היא… היא הבת שלך. כמו שה' יתברך אוהב אותך לא משנה כמה טעויות עשית בדרך, כך הוא מצפה ממך. לאהוב אותה. לא משנה מה עשתה ועוד תעשה בדרך… זו תקופה, של ירידה בשמיעה… לאט לאט השמיעה תחזור… רק אם נאהב אותם בדרך לשם. בהצלחה!