פרשת קרח מלמדת אותנו שיעור מטלטל על כוחה של החברה בה אנו נמצאים. כשקרח ועדתו חטאו, האדמה לא בלעה רק את האנשים שדיברו באופן פעיל נגד משה, אלא את כל מה שהיה שייך להם. כל עושרו וחפציו של קרח, ואפילו סיכה שלו שהיתה אצל מישהו אחר-כולם נבלעו באדמה. כמו שאומר ר׳ אליעזר, שכל מי שנמצא בחברת אנשים רשעים ואפילו שהוא צדיק-בשמיים כותבים את כולם שהם רשעים כי "אוי לרשע ואוי לשכנו". הקרבה לאדם או לקבוצה משפיעה עלינו, בין אם נרצה ובין אם לא. מסופר על התקופה של השלטון הקומוניסטי ברוסיה שבאותם ימים, לימוד תורה היה עבירה פלילית שהעונש עליה היה גלות לסיביר. למרות הפחד, קבוצות של יהודים היו מתגנבים באופן מחתרתי כדי ללמוד. באחד מן הימים, בשיעור תורה שהתקיים במקום שלא מכיל הרבה אנשים, הבחינו מארגני השיעור ביהודי אחד שהיה מגיע בקביעות, יושב בפינה ומקשיב בריכוז, למרות שהיה ברור לכולם שהוא אינו מבין מילה ממה שנאמר. המקום היה צפוף, ואנשים שידעו ללמוד רצו להיכנס. הם רצו שאותו אדם יפנה את מקומו לטובת אדם אחר שכן יודע ללמוד, שכן חבל על המקום שהוא תופס. פנו אליו המארגנים בעדינות ושאלו: "מדוע אתה תופס מקום אם אינך מבין את הלימוד?" והיהודי ענה להם בסיפור: "פעם ישבתי במסעדה כשלפתע פשטה המשטרה על המקום ועצרה את כל היושבים בה, כולל אותי, כי התברר שהיו שם עבריינים. כששאלתי את השוטר 'למה גם אותי?', הוא ענה: 'בעינינו, מי שיושב עם פושעים – נחשב לפושע'. אמרתי לעצמי," המשיך היהודי בדמעות, "אם בעולם הזה שופטים אותי לפי החברה שלי, כך יהיה גם בשמיים. כשישאלו אותי מה עשיתי בחיי, אולי לא אדע להגיד שלמדתי, אבל אוכל לומר: 'הייתי שם, עם לומדי התורה'. אם בעולם הזה מי שיושב עם רשעים נחשב רשע, קל וחומר שמי שיושב עם צדיקים נחשב צדיק"…
אנו צריכות להבין שהחברות המקיפות אותנו, הסביבה שאנו נמצאות בה והאנשים שאנו מקשיבות להם – הם אלו שמעצבים את הנשמה שלנו.
לבחור בחברה טובה זה לא אומר רק לחפש אנשים "מושלמים", אלא לחפש אנשים ששואפים להתעלות, אנשים שמאירים פנים. לפעמים, עצם הנוכחות שלנו במקום של קדושה ושל עשייה טובה, היא זו שמצילה אותנו ומגדירה מי אנחנו באמת. בעולם שבו קל להיסחף למקומות פחות טובים, הבחירה בסביבה חיובית היא בגדר חובה! שבת שלום!