הַסְּחוֹרָה הֲכִי שָׁוָה

הַסְּחוֹרָה הֲכִי שָׁוָה

בְּיוֹם נָעִים וּבָהִיר הִפְלִיגָה אֳנִיָּה מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, שֶׁבָּהּ נִמְכְּרוּ סְחוֹרוֹת יְקָרוֹת וּמְשֻׁבָּחוֹת. עַל הָאֳנִיָּה הָיוּ סוֹחֲרִים רַבִּים, שֶׁשָּׁבוּ מִמַּסָּעָם עִם שָׁלָל רַב שֶׁל סְחוֹרוֹת מִסּוּגִים שׁוֹנִים.

הַהַפְלָגָה הָיְתָה אֲרֻכָּה מְאֹד. בֵּינְתַיִם יָשְׁבוּ הַסּוֹחֲרִים וְשׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם עַל הַסְּחוֹרוֹת שֶׁהֵבִיאוּ עִמָּהֶם. כָּל אֶחָד מֵהֶם הִתְפָּאֵר בִּסְחוֹרָתוֹ הַמְשֻׁבַּחַת וְהֶרְאָה אוֹתָהּ לִשְׁאָר הַמַּפְלִיגִים.

אֶחָד הַסּוֹחֲרִים פָּתַח אֶת חֲבִילוֹתָיו, שֶׁהָיוּ מְלֵאוֹת בְּבַדִּים יָפִים וּמְפֹאָרִים, וְאָמַר:

״וַדַּאי אַרְוִיחַ הוֹן רַב עַל הַבַּדִּים הָאֵלֶּה. הַסְּחוֹרָה שֶׁלִּי הִיא הַשָּׁוָה בְּיוֹתֵר מִכָּל הַסְּחוֹרוֹת שֶׁכָּאן!״

מִיָּד קָם סוֹחֵר אַחֵר מִמְּקוֹמוֹ וְאָמַר:

״עַל מָה אַתָּה מְדַבֵּר? הַסְּחוֹרָה שֶׁלִּי שָׁוָה יוֹתֵר מִשֶּׁלְּךָ!״

הוּא מִהֵר לִפְתֹּחַ לְעֵינֵי כָּל הַיּוֹשְׁבִים אֶת חֲבִילוֹתָיו, שֶׁהָיוּ מְלֵאוֹת בְּכֵלִים נָאִים וּמְהֻדָּרִים. כָּל הַיּוֹשְׁבִים הִבִּיטוּ בְּהִתְפַּעֲלוּת בַּכֵּלִים וְשִׁבְּחוּ אֶת סְחוֹרָתוֹ שֶׁל הָאִישׁ.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע נֶעֱמַד סוֹחֵר נוֹסָף וְאָמַר:

״סְחוֹרָתִי שָׁוָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶּׁל כֻּלְּכֶם!״

הוּא הֶרְאָה לַנּוֹכְחִים תַּכְשִׁיטִים מְהֻדָּרִים וְיוּקְרָתִיִּים. הַיּוֹשְׁבִים הִתְפָּעֲלוּ עוֹד יוֹתֵר וְשִׁבְּחוּ מְאֹד אֶת סְחוֹרָתוֹ.

כָּךְ הִמְשִׁיכָה הָאֳנִיָּה לְהַפְלִיג בִּנְעִימוּת בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רַב.

בֵּין כָּל אַפְלִיגֵי הָאֳנִיָּה יָשַׁב יְהוּדִי תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ בְּתַלְמוּדוֹ וְלֹא שָׂם לֵב לְכָל הַמִּתְרַחֵשׁ סְבִיבוֹ.

פָּנוּ אֵלָיו הַסּוֹחֲרִים וְשָׁאֲלוּ:

״וּמַה עִם הַסְּחוֹרָה שֶׁלְּךָ? אֵילוּ חֲפָצִים הֵבֵאתָ עִמְּךָ?״

עָנָה לָהֶם הַיְּהוּדִי:

״סְחוֹרָתִי שָׁוָה יוֹתֵר מִסְּחוֹרוֹתֵיכֶם, וְאַף יוֹתֵר מִכָּל הַסְּחוֹרוֹת הַיְּקָרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם!״

נִדְהֲמוּ הַסּוֹחֲרִים וּבִקְּשׁוּ לִרְאוֹת אוֹתָהּ.

אָמַר לָהֶם הַיְּהוּדִי:

״אִי־אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹתָהּ. הִיא נִסְתֶּרֶת מֵעֵינֵי כֻּלָּם!״

צָחֲקוּ הַסּוֹחֲרִים וְאָמְרוּ:

״כַּנִּרְאֶה אֵין בְּיָדְךָ דָּבָר, וְאַתָּה מִתְפָּאֵר בְּסְחוֹרָה שֶׁאֵינָהּ קַיֶּמֶת כְּלָל״.

שָׁתַק אוֹתוֹ חָכָם, וְכֻלָּם הִמְשִׁיכוּ לֵהָנוֹת מִן הַהַפְלָגָה.

לְאַחַר זְמַן קָצָר נִשְׁמְעוּ לְפֶתַע קוֹלוֹת מַפְחִידִים וּצְעָקוֹת מְאַיְּמוֹת. הָיוּ אֵלֶּה שׁוֹדְדֵי יָם אַכְזָרִיִּים, שֶׁעָלוּ עַל הָאֳנִיָּה עִם חֲרָבוֹת וּכְלֵי נֶשֶׁק. הֵם אִיְּמוּ עַל כָּל הַסּוֹחֲרִים וְדָרְשׁוּ מֵהֶם לִמְסֹר לָהֶם מִיָּד אֶת כָּל הַסְּחוֹרוֹת שֶׁבָּאֳנִיָּה.

בְּצַעַר גָּדוֹל וּבְפַחַד נוֹרָא נָתְנוּ הַסּוֹחֲרִים לַשּׁוֹדְדִים אֶת כָּל סְחוֹרוֹתֵיהֶם, וְלֹא נִשְׁאַר בִּידֵיהֶם דָּבָר. הַשּׁוֹדְדִים עָזְבוּ אֶת הָאֳנִיָּה כְּשֶׁבִּרְשׁוּתָם שָׁלָל רַב, גָּדוֹל וּמְשֻׁבָּח.

לְבַסּוֹף הִגִּיעָה הָאֳנִיָּה לְחוֹף מִבְטַחִים, בְּאֶרֶץ שֶׁלֹּא הָיְתָה מֻכֶּרֶת לַנּוֹסְעִים. כָּל מִי שֶׁהָיְתָה בְּיָדוֹ סְחוֹרָה כָּלְשֶׁהִי, יָכֹל לְהָבִיא אוֹתָהּ אֶל הָעִיר וְלִמְכֹּר אוֹתָהּ.

הַסּוֹחֲרִים הָיוּ עֲצוּבִים מְאֹד. לֹא הָיָה לָהֶם מַה לִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁכָּל סְחוֹרָתָם נִגְנְבָה. אֲפִלּוּ כֶּסֶף לְמָזוֹן לֹא נִשְׁאַר בִּידֵיהֶם.

הֵם עָמְדוּ בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר כַּעֲנִיִּים וּמִסְכֵּנִים, וְקִוּוּ שֶׁאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם יְרַחֲמוּ עֲלֵיהֶם וְיַעֲנִיקוּ לָהֶם מְעַט מַאֲכָל וּשְׁתִיָּה.

בֵּינְתַיִם הָלַךְ הֶחָכָם הַיְּהוּדִי לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁבָּעִיר, הִתְיַשֵּׁב שָׁם וְהֵחֵל לִלְמֹד תּוֹרָה בְּחֵשֶׁק גָּדוֹל וּבְהִתְמַדָּה.

לְאַחַר זְמַן מָה הִגִּיעוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְרָאוּ אָדָם שֶׁאֵינָם מַכִּירִים יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד. הֵם שׂוֹחֲחוּ עִמּוֹ, בָּחֲנוּ אֶת יְדִיעוֹתָיו בַּתּוֹרָה, וְגִלּוּ שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם גָּדוֹל מְאֹד.

שָׂמְחוּ אַנְשֵׁי הָעִיר שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל הַזְּכוּת שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקָם, שֶׁאָדָם גָּדוֹל כָּל־כָּךְ בַּתּוֹרָה הִגִּיעַ לְעִירָם. הֵם בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּהְיֶה הָרַב שֶׁלָּהֶם.

הֶחָכָם הִסְכִּים, וּמִיָּד הוֹלִיכוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּכָבוֹד גָּדוֹל לְעֵינֵי כֻּלָּם. הֵם הֶעֱנִיקוּ לוֹ מָמוֹן רַב וְאַף מָקוֹם מְכֻבָּד לָלוּן בּוֹ.

כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ עִם הֶחָכָם בַּשּׁוּק, רָאוּ שָׁם אֶת הַסּוֹחֲרִים שֶׁהִפְלִיגוּ עִמּוֹ בָּאֳנִיָּה. הַסּוֹחֲרִים עֲדַיִן הִמְתִּינוּ שֶׁמִּישֶׁהוּ יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיִתֵּן לָהֶם מְעַט מָזוֹן.

כְּשֶׁרָאוּ אֶת הֶחָכָם, הִתְחַנְּנוּ אֵלָיו שֶׁיְּבַקֵּשׁ מֵאַנְשֵׁי הָעִיר לְהַעֲנִיק לָהֶם מַאֲכָל, שֶׁהֲרֵי הוּא מַכִּיר אוֹתָם מֵהָאֳנִיָּה שֶׁבָּהּ הִפְלִיגוּ יַחַד.

הֶחָכָם בִּקֵּשׁ מִיָּד מֵאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁיַּעַזְרוּ לָהֶם. לְאַחַר מִכֵּן פָּנָה אֶל הַסּוֹחֲרִים וְאָמַר:

״הֲרֵי אַתֶּם רוֹאִים שֶׁסְּחוֹרָתִי הִיא הַסְּחוֹרָה הַשָּׁוָה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם — הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה! אוֹתָהּ שׁוּם שׁוֹדֵד אֵינוֹ יָכוֹל לָקַחַת, וְהִיא שׁוֹמֶרֶת וּמְקַיֶּמֶת אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר:
״יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, וְכָל־חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ־בָהּ״.