הכל התחיל בבית כנסת השכונתי שלנו. בית הכנסת היה שוקק חיים ומלא בציבור מתפללים שהיו מתפעלים אותו בצורה נאותה כיאה וכראוי לבית ה'.
באותו בית כנסת מתפלל יחד איתי יהודי, שנחשב לאיש ציבור העוסק בתחום מפואר, נחשב לאיש ותיק באותו התחום ומוכר כמי שמרביץ יהדות בעם ישראל ודואג רבות לנוער של עם ישראל.
לאותו יהודי יש בת בגיל מבוגר שעדיין לא מצאה את זיווגה והקימה את ביתה נאמנה. היא פנתה לאביה בבקשה מיוחדת, תוך כדי שהיא מדגישה לו שזאת בקשה חשובה לה יותר מכל והיא ממש תשמח שהוא יבצע אותה כבר בעת הקרובה.
היא שמעה על סגולה ייחודית של זכות פתיחת ההיכל בשעת נעילה בעיצומו של היום הקדוש, יום הכיפורים – הנחשבת כסגולה בדוקה לישועות וגם לזיווגים הגונים. רבים שעשו זאת ראו ישועות מעל לדרך הטבע.
היא חסכה פרוטה לפרוטה והגיעה לסכום של אלפיים שקל, אותו ביקשה להקדיש כדי לרכוש את הזכות של פתיחת ההיכל ברגע המיוחד הזה, שכל יהודי מבין שהוא עלול לעלות דמים מרובים בכל בית כנסת וגם הקטן ביותר.
האבא שהכיר היטב את הלך הרוח בבית הכנסת, העריך בסבירות גבוהה שהסגולה הגדולה של פתיחת ההיכל בעת הנעילה לא מוכרת לכלל ציבור המתפללים, והניח שלא תהיה תחרות משמעותית על הרכישה של הזכות הגדולה הזאת.
כשהגיע הזמן של המכירה, הוא ניגש למשימה שכל כולו נחוש לעזור לבתו וזרק את הסכום בטון סמכותי ובקול בטוח.
להפתעתו ולתדהמתו הוא שמע קול מהעבר השני של בית הכנסת. יהודי יקר שגם מתפלל ותיק בבית הכנסת הציע סכום גבוה יותר: 3,000 שקלים.
באותו הרגע מצא האבא את עצמו בצומת דרכים סבוכה. הוא חש נבוך מאוד, ולא ידע כיצד לפעול, מצד אחד, עמדה לנגד עיניו ההבטחה לבת שלו לרכוש לזכותה את פתיחת ההיכל ברגעים המיוחדים האלה. כמו כל אבא, הוא לא רצה לאכזב את בתו ובפרט שהיא נמצאת בזמן רגיש במיוחד.
מצד שני: הוא נמצא כעת בסיטואציה חברתית מורכבת שבה הוא מוצא את עצמו בסוג של תחרות עם יהודי שהיה גם הוא מוכר למתפללי בית הכנסת. המבוכה הזו הלכה וגברה אצלו והוא חיפש דרך מוצא כיצד לצאת מהדבר הזה בצורה טובה לשני הצדדים.
באותם רגעים צף בזיכרונו סיפור שהוא שמע בעברו מהגאון רבי יעקב הלל. הסיפור נסוב על אחד האדמו“רים המוכרים בארץ – שהגיע שעת הנעילה בשנה אשתקד – מכרו את פתיחת ההיכל עבור ציבור החסידים.
באותם רגעים שהכריזו על המכירה צעקו ביחד ארבעה גבירים 10,000 דולר. האדמו“ר ראה את הסיטואציה וחשש שהיא יכולה להגיע למקומות לא נעימים, וחשש שמא יציעו מחירים מופקעים אשר יהיה להם קשה לעמוד בהם לאחר מכן.
האדמו“ר ניהל את האירוע ביד רמה. והציע לכל ארבעת הגבירים להשתתף יחד במצווה, בזמן שישלמו כולם את הכסף שהוא רצה – ובזכות זו הם יזכו כל אחד לישועה הפרטית שהוא רצה.
האבא הבין שזאת דרך האמצע – לצאת מהמבוך אליו הוא נקלע. הוא ניגש אל חבירו ואמר לו: ”בא נחבור יחד. במקום שכל אחד ינסה לגבור על השני, נשלב כוחות“. הוא הציע ששניהם יפתחו את 'ההיכל' יחד, כאשר כל אחד ישלם סכום של 2,500 שקלים.
החבר עצר לרגע, שקל את הדברים בדעתו, ונתן את הסכמתו המלאה. השותפות יצאה לפועל – והעניין סודר ברוח טובה ומאוחדת.
הזמן חלף, ולפני מספר שבועות – פרשת במדבר – הגיעה הבשורה המשמחת: בתו של אותו אבא התארסה בשעה טובה ומוצלחת. השמחה היתה גדולה. עוד באותו רגע הוא מיהר לטלפן לשותף בקניית פתיחת ההיכל והודה לו מקרב לב על כך שהוא הסכים לחלוק איתו את הזכות הזאת, ועל כך שוויתר על התחרות ובחר באחדות. הצד השני שמח במיוחד ואיחל לו מזל טוב. לא לפני שהוא עדכן אותו, שגם הישועה שלו מתרחשת זה עתה:
”תדע לך, גם הבן שלי, עבורו רכשתי את פתיחת ההיכל, עומד לסגור ווארט היום בלילה!“.
זהו הכח של הוויתור, זוהי העוצמה של עין טובה. ברגע שאנחנו מפסיקים לבחור בתחרות כאמצעי לנצח – בואו נבחר את השותפות, את האחדות – להגיע למטרה כדי שכולם יצאו שמחים.
הדרך הטובה ביותר להשיג לעצמנו דברים טובים, היא דווקא בזמן שאנחנו בוחרים לוותר על האגו שלנו ולבדוק איך אפשר להושיט יד לשני ולדאוג שיהיה שלום וטוב בעולם.
