בשבוע שעבר הבאנו כמה תובנות בענין העזרה לקימה בבוקר, ונביא עוד תובנות ובע"ה נעשה ונצליח.
- אמת: הרבה הורים אומרים אי מכיר את הילד שלי אני אעיר אותו מוקדם יותר וילחיץ אותו שכבר מאוחר, ובכך אני מרוויח איכשהו. שימו לב תרגיל זה לא מחזיק לטווח ארוך, אבל הנזק הוא לטווח ארוך ביותר.
ואספר, פעם התעסקתי עם נער שהיה מאחר כרוני לתפילות לא רק של בוקר, ביררתי איתו מדוע, הוא בעצמו לא ידע את הסיבה, אבל לאחר שחתרנו לעומק הדברים. התבררה התמונה, אבא שלו תמיד היה מקדים לו בחמש דקות את זמן התפילה בבית הכנסת, אם למשל שחרית בשמונה הוא היה אומר לו חמשה לשמונה תפילת שחרית. ואם מנחה בשעה ארבע, הוא היה אומר לו חמשה לארבע וכן על זה הדרך, והוא מספר שבהתחלה הוא היה מזדרז וקולט, והוא הכניס לתת מודע שלו שהמן הוא לא הזמן וכך נוצר ההיפך הגמור מרצון אביו. לכן נשתדל לדייק בשעה הנכונה של הקימה.
וחשוב לומר שלפעמים לילד שלא ישן עמוק ואנחנו מעירים אותו מוקדם מדי זו סיבה לומר עוד מעט… עוד חמש דקות…
- קימה רגועה: הבה ונתבונן קימה מלחיצה לא מביאה תוצאות, גם אם הצלחנו להעיר את הילד, אבל הנזק שנגרם לו למשך היום גדול יותר. נקרא לו בשמו הפרטי בנועם, ובאהבה, נהיה החלטיים בקימה, ואף לתת יד לפי מידת הצורך, להחמיא, ואולי מנגינה נעימה וכו'.
- מסירת אחריות: לשוחח עם הילד שאנחנו מוסרים לו את האחריות לקימה בבוקר, אנחנו בוודאי נעזור לך, נסייע לך, אבל אם תתעכב מלקום או תתעכב בהתארגנות, תפסיד את ההסעה או תאחר לכיתה. אתה לבדך תישא באחריות היוצאת. חשוב לפתח נקודה זו, כי משליכה לכל תחומי החיים – אחריות.
- סגולות: לדאוג שהילד יאמר 'קריאת שמע' המלא מתוך הכתב, ויש בו כח להשמיד את תאוות השינה. להקפיד על אמירת 'מודה אני…' מיד בפתיחת העיניים. לומר בכל לילה את הפסוק "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר (תהילים נז, ט), ולומר פסוק זה ישר והפוך שבע פעמים, ובכל פעם לכוון את השעה שרוצה לקום, וזה יועיל מאד בעז"ה.
לסיכום: צריך הרבה סייעתא דשמיא ותפילה עבור זה.