מערכת הבחירות ל"ועד הקהילה" בעיר בריסק הגיעה לנקודת רתיחה.
מן העבר האחד ניצבו היראים – שלוחי הרב מבריסק זצ"ל, שדאגו לחינוך טהור ולשמירת המסורת. מולם התייצבה רשימה של עוקרי דת, ששמו להם למטרה לקעקע את חומות הקדושה בעיר. תוצאות הבחירות היו גורליות והמאבק היה מותח וסוער.
ביום שישי, רגע לפני פתיחת הקלפיות, הגיע הקרב לשיאו. פעילי הרשימה החרדית הדפיסו פשקווילים חריפים המציגים את סכנות הצד השני. אלא שהמדפיס החמדן הדליף את התוכן ליריבים, והללו מיהרו להדפיס בתגובה מודעות השמצה ארסיות נגד הרב ונציגיו.
התכנית של שני הצדדים היתה זהה: להדביק את המודעות ממש עם כניסת השבת, כשכבר לא תהיה שהות להסירן.
בצהרי יום שישי הובאו המודעות אל הרב מבריסק לאישור אחרון. הרב עיין בהן, נטל את הערימה כולה, ונעל אותה בחדרו.
"השבת מתקרבת", הסביר הרב לפעילים ההמומים, "בלהט העשייה, המדביקים עלולים להיכשל חלילה בחילול שבת. לכן לא נדביק את המודעות!".
"אבל היריבים שלנו ידביקו!", זעקו הפעילים בייאוש, "בגלל זה אנחנו נפסיד בבחירות!".
הרב נותר בשלוות נפשו ואמר: "אנחנו נפסיד אם נדביק! אנו כפופים להלכה. ההצלחה? היא מסורה אך ורק בידי שמיים".
עם כניסת השבת, יצאו יהודי בריסק לבתי הכנסת וגילו את קירות העיר מושחרים ממודעות הנאצה נגד רבם הנערץ. אילו השמצות, אילו גינויים, אילו הכפשות… על מה ולמה?!
התברר, שאלו פעילי היראים היו תולים את מודעותיהם, הציבור היה רואה בכך סתם "קרב פוליטי". אך כעת, משראו מתקפה פראית וחד-צדדית ברב ללא כל התגרות – הקהילה כולה התקוממה. הזעזוע העמוק תורגם לקולות בקלפי, והרשימה של הרב זכתה לניצחון היסטורי וסוחף.
נקודה למחשבה: מנהיגות אמיתית ויראת שמיים נמדדות ביכולת לצעוד בדרך האמת, ללא פשרות – גם כשההיגיון והלחץ החברתי זועקים אחרת. כשאנו מוותרים על "תגובה מוחצת" או על ניצחון מדומה רק כדי לשמור על ההלכה ועל רצון ה' – אנחנו לעולם לא נפסיד. אדרבה, אנחנו מפנים מקום להשגחה העליונה להילחם את מלחמתנו, ולהעניק לנו את הניצחון האמיתי.
כמו שאמר הקב"ה: "שמעו לי – שאין אדם שומע לי ומפסיד!" (דברים רבה ד, ה).