נשמע מייאש, מתיש ואף מעצבן. למה לעמל? למה לא לנופש?
הקב"ה שברא את הגוף והנשמה שלנו הוא היחיד שיודע מהי תכלית יצירתנו.
העמל – הוא החיים שלנו. זאת אומרת, שללא עמל אין חיות.
אנשים המחפשים שקט ונוף יפה ומבקשים לא לעשות כלום אלא רק מדיטציה לאור הירח – מתבלבלים. ללא עמל הם ירגישו מתים בעודם חיים, החיות שלנו נגזרת מהעמל שלנו.
מה גם, שבסופו של דבר כולם עמלים, תרצו או לא.
בין אם מדובר בעמל גשמי עבור פרנסה, בריאות, דאגות ועוד… ובין אם בעמל רוחני של עבודת המידות, תורה, התחזקות…
כולנו אצים ורצים. אך מי שלומד לשמוח בעמל ולנצל אותו למען התכלית, הוא החכם האמיתי.
ברגע שמעריכים את הדברים ה"פשוטים" שבחיים הכול נראה אחרת.
ברגע שאמא מסתכלת על הילד שלה בתור אוצר יקר שקיבלה במתנה, יהיה לה הרבה יותר קל לעמול בעבורו. ברגע שקמים בבוקר ומעריכים באמת את הקימה, את העיניים שרואות והאוזניים ששומעות – אוטומטית הרבה יותר קל להתמודד עם המאמץ היומיומי.
ההבחנה הפשוטה שעמל הוא מבורך, טוב ובריא, נותנת הרבה כוח. מה עדיף? לא לעשות כלום? להיות חס ושלום לא מסוגלים ליצור ולעשות, ללכת ולפעול?
ברגע שנפנים זאת, זה יחסוך מאיתנו הרבה אכזבות וציפיות לא ממומשות, כי אם נדע שעלינו לעמול לא נחפש את השקט והנוחות בכל סיטואציה ולא נתאכזב כשזה לא יגיע.
לא נחפש לשבת ישיבה מזרחית בים במשך 12 שעות וגם לא נרצה להיות בסין.
אלא פשוט נאהב את חלקת האדמה שלנו, את הבית הקטן והחמים עם ערמות הכביסה והכלים, עם מטלות הבית היקרות מפז שכל אחת מהן היא מצווה ענקית בשמיים – אלו החיים, לעמול.
כל אדם יכול להעיד כי כשהוא עומל בעבור משהו יש לו הרגשה טובה וסיפוק. אך 'כשמחפשים את עצמנו' ועל הדרך לא עושים שום פעולות אנרגטיות, זה מייאש ומכניס למחשבות ובלבולים.
כשעסוקים אין זמן לחשוב מחשבות מיותרות שיכולות אף להזיק.
כל אחת תאמר לאבא שבשמיים תודה רבה על העמל המבורך והשגרה המתוקה,
אנחנו אוהבות אותך אבא וסומכות רק עליך שתעשה הטוב ביותר עבורנו. שבת טובה!