שאלה: כבוד הרב, אם הכל מבורא עולם, מדוע אני צריך להתאמץ בחיים האלה?
תשובה: שאלה חשובה! כדי להבין את התשובה, אספר לך סיפור:
פעם נכנסה ציפור יפהפייה לתוך בית. בעל הבית, שהתפעל מיופייה, רצה לתפוס אותה בעדינות. הוא מיהר לסגור את החלון וניגש למלאכה…
אבל הציפור נבהלה. ברגע שראתה אותו מתקרב, היא פרחה בבת אחת לכיוון החלון. בום! היא נתקעה בחוזקה בזכוכית השקופה ונפלה המומה על הרצפה. בעל הבית נבהל וניסה להרים אותה כדי לבדוק שלא נפגעה, אבל היא התאוששה מהר מהצפוי, המשיכה "ללהטט" בבית, ושוב חתרה בכל הכח לכיוון החלון כאילו לא היתה שם זכוכית מעולם.
שוב ושוב חזר המחזה: היא מנסה לצאת, נחבטת בזכוכית, נופלת, וקמה לנסיון נוסף.
בעל הבית הבין שהמצב הופך קריטי, הניסיונות החוזרים והנשנים של הציפור רק פצעו אותה עוד ועוד. הוא הבין שאם לא יפעל מיד, היא עלולה לשלם בחייה על רצונה העז להשתחרר. בלי להסס, הוא זינק אל החלון ופתח אותו לרווחה, מסיר את המחסום השקוף שעמד בדרכה. כעת, המרחב היה פתוח בפניה. ואכן, בזינוק הבא, הציפור כבר לא נחבטה בזכוכית, היא פרשה כנפיים ודאתה אל עבר החופש…
עכשיו, שים לב יקירי מה קורה כאן:
אם היינו שואלים את הציפור, היא היתה אומרת לעצמה בסיפוק: "איזה יופי! ניסיתי וניסיתי, לא התייאשתי, ובסוף הצלחתי לצאת!".
אבל בעל הבית מחייך לעצמו ואומר: "הנסיונות שלה לא באמת הועילו. גם אם היא היתה מנסה עוד מאה שנה ומתנגשת בחלון אלף פעמים, היא לא היתה יוצאת. אני זה שפתחתי לה את החלון".
אז מי צודק? שניהם!
הציפור באמת לא עשתה כלום "טכני" בקשר לזכוכית, אבל (אבל גדול…) אם היא לא היתה מנסה שוב ושוב, בעל הבית לא היה פותח לה את החלון.
זה בדיוק הסיפור שלנו מול בורא עולם בעניין ההשתדלות.
מצד אחד – המאמץ שלנו לא "מייצר" את התוצאה. אם בורא עולם לא יפתח את החלון (הפרנסה, הזיווג, ההצלחה), שום ריצה ושום מאמץ לא יעזרו.
מצד שני – בורא עולם מחכה לראות שאנחנו רוצים, שאנחנו מנסים, שאנחנו עושים את ההשתדלות שלנו.
ההשתדלות היא לא הכח שפורץ את הזכוכית, היא פשוט הסיבה שגורמת לבעל הבית לפתוח עבורנו את חלון המשאלות…
בהצלחה אהובי