מבחן האהבה האמיתית
זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, עשה מעשה נורא בפרהסיא. בא למשה רבנו ושאל: "מותר להתחתן עם מדיינית?" "לא". "ומי התיר לך להתחתן עם ציפורה? גם היא היתה מדיינית!" משה רבנו יושב ובוכה. משה הגיבור הגדול שלא עשה חשבון לאף אחד בחטא העגל – פתאום חולשת הדעת. בא פינחס בן אלעזר ועשה מעשה, לא עשה חשבון לאף אחד, לקח את הרומח וסיכן את חייו. הגמרא מספרת שקרו לו ניסים רבים, כי מי שעושה מעשה כזה – אם הקנאי מאחר רגע אחד, הוא עצמו חייב מיתה. סיכון כפול: סיכון שיבזו אותו – "אתה בן אלעזר שהתחתן עם מדיינית?" – וסיכון על חייו ממש, כי כל שבט שמעון רצה להרוג אותו.
מה היה שכרו? הקדוש ברוך הוא נתן לו שלא ימות לעולם. "פינחס זה אליהו" אומר המדרש. הרג לכבוד ה' ומוות לא ישלוט בו. "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם" – כל הכהנים בעולם יצאו מזרעו. אבל הסיפור הזה שהיה פעם בהיסטוריה – מה זה קשור אלינו? יש כאן שאלה שכל יהודי צריך לשאול את עצמו: את מי אתה אוהב יותר, את בורא עולם או את עצמך? מי חשוב לך יותר, הגוף שלך או הקדוש ברוך הוא?
רוב האנשים, לצערנו, הגוף חשוב להם יותר. הראיה: כשצריכים לעשות משהו לכבוד ה' על חשבון הגוף – "עזוב אותי, קשה לי, חם לי". מישהו פגע בכבודו: "אני לא מניח תפילין! למה? כי הרב ההוא אמר לי כך". מה זה קשור? נפגעת, אבל מה זה קשור לבורא עולם? "לא, אני יותר חשוב מבורא עולם". פינחס לקח את שמו ואת גופו, שם אותם בצד, ואמר: אני רואה רק את בורא עולם. הקדוש ברוך הוא התנהג עמו במידה כנגד מידה: 'אתה עשית בשבילי בלי חשבון – אני אעשה בשבילך בלי חשבון'.
בחיי היום יום, לפעמים ילעיגו לנו. אחד רוצה לשמור שבת ואומרים לו: "מה, נהיית דוס?" ואז הוא מתחבא. אחד רוצה לחבוש כיפה, חושש מתגובות בעבודה. אחד רוצה ללכת לשיעור תורה והחברים אומרים: "יש עכשיו משחק כדורגל!" נכון שאדם יכול להגיד: "אני עוד לא בשלב הזה"… אבל תזכור: יהיו ימים שתצטרך את הקדוש ברוך הוא, ותגיד לו: "תעזור לי, זה רוצה לקחת ממני, יש לי קושי"… אתה מצפה שה' ילך לטובתך גם כשלא מגיע? מידה כנגד מידה.
פינחס לא ראה אף אחד מסביב, ולכן קיבל פרשה מיוחדת בתורה. "הנני נותן לו בריתי שלום" – אני והוא נהיה חברים לנצח. למה? כי הראה לכולם שאהבתו לבורא עולם גדולה מאהבת הגוף. הגוף שלנו הוא כלה – אחרי מאה ועשרים שנה נעלם. בורא עולם לעומת זה הוא נצח. את מי אנחנו מעדיפים לאהוב? צריך להראות שהאהבה שלנו לה' גדולה מהאהבה לעצמנו – גם כשזה פחות כבוד, גם כשמקבלים ביזיונות. חזרתי פעם מנסיעה, שלושה ימים לא ישנתי. הגוף כואב. שאלתי את עצמי: לבוא לשיעור או לא? אבל הבנתי שהמאמצים בעולם הזה אנחנו נעשה בכל מקרה – השאלה היא אם נעשה אותם לכבוד בורא עולם או בשביל הגוף. כשראית חבר מצליח, אם אתה שמח – אתה אוהב את ה'. אם אתה עצוב ומקנא – אתה אוהב את עצמך יותר. צריך להוכיח לה' שהאהבה שלנו אליו גדולה יותר.