הקדוש ברוך הוא מבטיח לתת לעם ישראל ארץ זבת חלב ודבש. מה, אתם לא סומכים על מילה של בורא עולם? אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "שלח לך אנשים – לך, בשבילך, לא בשבילי. אני יודע מה אני נותן, אבל כדי שעם ישראל ישמע באוזניו – תשלח". משה רבנו לא מסתכן, שולח את הצדיקים הגדולים ביותר, ראשי בני ישראל. לפני שיצאו, כלב בן יפונה הלך להתפלל בקבר האבות, ומשה רבנו התפלל על יהושע שלא יפול בעצת המרגלים. הם ידעו שהולכים לקראת סכנה רוחנית גדולה.
מה היה הסיכון? ראשי השבטים היו מנהיגים, כל אחד הנהיג כמיליון איש. כשיכנסו לארץ – יהיו "בחירות מחדש". הארץ מתחלקת לשבטים וכל ההיררכיה משתנה לגמרי. הם הבינו שעלולים לאבד את התפקיד. וכאן התחיל הניסיון: האם אני אבגוד בשליחות שלי בשביל הכסא? מתוך שנים עשר צדיקים בדרגות גבוהות, עשרה לא יכלו להשלים עם כך. הם לא שיקרו – סיפרו את האמת, אבל פירשו הכל לרעה. פירות ענקיים? אנשים ענקיים? "ארץ אוכלת יושביה". במקום לראות שה' עשה ניסים כדי שלא יבחינו בהם – חיפשו את הצד השלילי.
הלקח חד: אדם יכול להגיע לכל הדברים הגבוהים בעולם, אבל אם הוא נגוע בקנאה, תאווה או כבוד – מאבד הכל. המרגלים אמרו: אם אנחנו מפסידים – כולם מפסידים. ובגלל עשרה אנשים שלא יכלו להשלים עם אובדן תפקידם, כל דור המדבר נשאר ארבעים שנה ולא נכנס לארץ. היכן האמונה? הרי אם מגיע לך יהיה לך תפקיד, אם לא מגיע – לא יהיה. התפקיד לא עושה אותך! יש אנשים שהבטחון העצמי שלהם כל כך נמוך, שבלי תפקיד הם מרגישים חסרי ערך.
לעומתם, יהושע בן נון וכלב בן יפונה. הם בחרו לעזוב את האגו בצד וללכת עם ה'. יהושע אמר: "אני מוכן להפסיד את התפקיד, אבל לא אבגוד באבא שבשמיים ובעם – אני לא אשקר". ומה קרה? דווקא הוא זכה להנהיג את העם אחרי משה רבנו – מנהיג בלתי מעורער. מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א היה אומר: "משה רבנו אנחנו לא יודעים היכן קבור, אבל לכו לקבר של יהושע בן נון". למה זכה? כי עמד בניסיון.
הפרשה מלמדת לקח חשוב לחיים: אדם יכול לאבד את הבית שלו בגלל אגו. יש לו אשה טובה, אבל אם אמרה לו משהו לא במקום – מוכן להרוס את ביתו כי הוא נפגע. בעבודה מוכן לשקר כי חושש לאבד את הכסא. אבל מי שהולך עם ה' לא יפסיד לעולם. יכול להיות שברגע מסוים לא תגיע להיכן שרצית, אבל ה' ידאג לך. תשים את האגו בצד, תלך עם האמת – ותראה ניסים.