שלום לעם ישראל היקרים והחביבים
נשאלתי מאת בחור מנתיבות, שבקי בהלכות שמירת הלשון הוא רוצה להיות, ושואל הרבה שאלות, כדי לדעת מה לעשות. ומקיים בעצמו לא הביישן למד, ורוצה כל הזמן ללמוד ולהתחדד. ועתה הוא בא ושואל, על דבר שאותו מבלבל. יש להם בשכונה בית כנסת, ששייך לקהילתם המבוססת. מרכז רוחני גדול, שיש בו ממש הכל, למי שרוצה ללמוד, להגות בתורה ולשקוד. ושיעורים יש בכל יום, ממש כמו חלום. וחברותות למי שרוצה, וגם כיבוד כוס תה וקפה. וגם הילדים מאוד נהנים, מלימוד ב"אבות ובנים", ושיעור בקריאת תהלים, עם פרסים והרבה ממתקים. ופעם בחודש הם מתרימים, במעמד הקהילה והנדיבים, לכיסוי ההוצאות השוטפות, וגם לשלם משכורות. ורואים איך כולם נרתמים, להצמיח דור של תלמידי חכמים.
וכבר קרה כמה פעמים, שסיפרתי זאת לאחרים, על הקהילה ועל הפעילות, שגורמת לכולם התפעלות, וגם על כל ההוואי, ובלא כוונה של גנאי, כמה תרם כל אחד, ממש בפרגון מיוחד. ואת כל זה אמרתי בתמימות, בלא מחשבה של גנות. אבל אתמול אמר לי חבר, שעל תרומות יש בעיה לספר, ואף שהתכוונתי לשבח, התחיל איתי להתווכח, שהיצר הרע כאן מתארח, וזה לא פשוט בכלל, היצר הוא כמו שועל, מלא בערמומיות, ומכשיל את האדם בקלות, פועל בכשרון, להביא את האדם לכשלון, באיסור שמירת הלשון. ושואל אם נכון הדבר, מה שהחבר לו אמר?
ועניתי לבחור המתוק, שבדרך החיים רוצה לדבוק, שכותב החפץ חיים כלל, שגם אדם מבולבל, ידע מה מותר ואסור, ובזה נגמר הסיפור. והכלל הוא שתלוי על מי מדבר, ומי האיש שעליו מספר. כי פעמים שיגיד דבר אחד, על שני אנשים בנפרד, ועל אחד הוא עובר איסור, ועל השני הוא מותר גמור. כגון אם מספר על אברך, שיש עשיר שבו הוא תומך, כדי שיוכל ללמוד, ולא יצטרך לעבוד, שרק שעתיים ביום הוא לומד, ובשאר הזמן מתגודד, ומדבר על הבלי העולם, מה קורה מעבר לים, זה ייחשב לגנאי גדול, ומזה מיד הוא צריך לחדול.
ואם יגיד על אדם שעובד, שכל יום שעתיים לומד, חוק בל יעבור, ומצליח על היצר לגבור, ואף שטרוד בפרנסתו, אינו מוותר על קביעותו, זה ייחשב לשבח גדול, ודוגמא למופת להכל.
וכעת הכל מובן, שכן הדין בנדון דידן, שאם סיפר על עשיר שנותן סכום מועט, יעבור על איסור לשון הרע ברגע קט. אך אם יאמר כן על מי שאין לו אפשרות, בשבילו אדרבה זו צדקה באיכות. והנה באותו סכום של תרומה, לאחד היא נחשבת נתינה זעומה, ולחברו היא עשייה גדולה ועצומה. ולכן תלוי על מי הוא מדבר, ועל מי הוא מספר (חפץ חיים פרק ו' הלכה ה").
נזכה לתת צדקה ביד רחבה, ולהרבות בעם ישראל אהבה. אמן כן יהי רצון.