בפרשתנו מופיעה מצוות הפרשת חלה – הציווי להפריש חלק מהעיסה ולתת אותו לכהן. וכתב ה"ספורנו" וז"ל אחר חטא המרגלים הצריך גם (מצוות הפרשת) "החלה" למען יהיו ראויים שתחול ברכה בבתיהם כאמרו (יחזקאל מד,ל) "וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך וכו'" עכ"ל.
כלומר לפני חטא המרגלים, עם ישראל היה חי במציאות של "ברכה טבעית". השכינה שרתה ביניהם והשפע זרם ללא מאמץ מיוחד. אולם, חטא המרגלים יצר מחסום. כדי להסיר את החסימה הזו ולהחזיר את הברכה לבתינו, נתן לנו הקדוש ברוך הוא את מצוות החלה. כפי שכתוב בנביא יחזקאל: "וְרֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן – לְהַנִּיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ".
ושאל ע"ז מו"ר הגאון רבי ברוך שמעון סלומון זצ"ל מה הקשר בין חטא המרגלים למצוות הפרשת חלה? ואם בגלל "עצם החטא" שגרם לסילוק הברכה, הרי היה חטא העגל לפני חטא המרגלים ומדוע אז לא ניתנה מצוות הפרשת חלה להניח הברכה בבית?
וביאר בזה שכדי להבין את התיקון, צריך להבין את הקלקול. חטא המרגלים לא היה רק דיבור רע, אלא בעיקר "עין רעה". המרגלים ראו פירות ענקיים ומשובחים, ובמקום להתפעל מהשפע, הם אמרו: "כשם שפירותיה משונים, כך עמה משונה ומפחיד". הם ראו שהתושבים המקומיים עסוקים בלוויות (נס שהשם עשה כדי להסיח את דעת המקומיים מהמרגלים), ובמקום לראות בזה הגנה אלוהית, הם פירשו זאת לרעה: "ארץ אוכלת יושביה היא". המרגלים לקחו טוב מוחלט והפכו אותו לרע בגלל זווית ראייה עקומה.
ולכן כשאדם מסתכל על העולם בעין טובה, מפרגן לזולת וגומל חסד בממונו, הוא מעורר "עין טובה" מלמעלה. לעומת זאת, עין רעה (צרות עין, וביקורתיות) יוצרת חציצה ומונעת מהשפע לרדת. חטא המרגלים הציף את העולם ב"עין רעה", ועיכב את הברכה.
ובזה מובן מדוע ניתנה מצוות "החלה" דוקא לאחר חטא המרגלים, כיון שמצוות חלה היא ה"אנטי וירוס" לעין הרעה. ברגע שאדם לאחר טירחא מרובה שחרש וזרע, קצר טחן ולש, ואז אופה את הלחם לביתו, ודבר ראשון מפריש חלק ממנו לאחר (לכהן), בדבר זה הוא מתרגל לנדיבות ועין טובה.
במקום להחזיק הכל לעצמו, הוא נותן "מהראשית שלו". הפעולה הזו של נתינה ופרגון בתוך הבית פותחת מחדש את הצינורות שנחסמו בחטא המרגלים ובאה הברכה לבית.