לכל אדם באשר הוא ישנם אתגרים שאיתם הוא מתמודד במהלך חייו: לאחד זה בענייני בריאות, השני בפרנסה, והשלישי במשבר בשלום בית, וכן על זה הדרך.
יהודי מאמין יודע שהדרך הנכונה להתמודד ולהצליח — ולא להיכנע לקשיים שבדרך — היא האמונה התמימה בבורא עולם, שהוא זה שמנהל את העולם בדרך מיוחדת ומדויקת.
התקופות הלא־ברורות בחיים נקראות, גם בלשון בני האדם וגם בשפה מתוך המקורות, “חושך” או “לילה”. הפסוק המפורסם אותו כתב דוד המלך בספר תהילים הוא: “להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות”.
בבוקר, כשהכל נראה בהיר ומובן לנו, אנו אומרים חסדים — אלו השירות והתשבחות לבורא עולם על הטוב הנגלה והברור לנו. אך על המצבים שיש לנו בהם סימני שאלה, כשהכל נראה ממש לילה — שם מגיעה הדרישה מאיתנו להאמין שהכל בהשגחה פרטית ולטובתנו המלאה.
כמו שאמר רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א: “במקום שבו נגמר השכל מתחילה האמונה”.
אך שאלה מאוד עוצמתית עולה על פסוק זה: לכאורה, כמו שכתבתי, כשאדם עובר קושי במהלך חייו — הוא זה שנדרש להאמין בבורא עולם. אם כך, מה שייך הלשון בפסוק “ואמונתך”? הרי לפי לשון זו, האמונה מיוחסת לבורא עולם. אילו היינו רוצים לומר שאנו מאמינים בזמנים הקשים, היה נכון יותר שדוד המלך ע"ה היה כותב “ואמונתנו בלילות”.
שאלה זו נשאל האדמו"ר בעל “עקדת יצחק” מאלכסנדר בימי השואה הקשים, בהם נרצחו למעלה מ־6 מיליון יהודים באכזריות רבה.
השיב האדמו"ר תשובה מיוחדת, שבכוחה — לדעתי — להעניק כח ועידוד רב לכל אדם השרוי בתקופה מאתגרת:
אמר האדמו"ר לתלמידיו — כוונת דוד המלך במילים “ואמונתך” היא להעביר אלינו את המסר, שכל יהודי ויהודייה שעוברים דבר קשה במהלך חייהם חייבים לזכור, שבורא עולם בכבודו ובעצמו הוא זה שהחליט בדיוק איזה קושי יגיע, באיזו רמה יהיה הניסיון — והוא מאמין בנו שנצליח לעמוד בו.
הקב"ה צופה בנו בשעת הניסיון, ולוחש לנו באוזן: “אני מאמין בך שאתה תנצח”.
הקב"ה לעולם לא מנסה אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו.
הסבר נפלא זה לא רק שמיישב את השאלה על לשונו של דוד המלך, אלא גם נותן לנו את האומץ להילחם בקשיים ולהאמין בשני יסודות מרכזיים:
א. בורא עולם שלח לי את הניסיון.
ב. הוא מאמין שאני אנצח.