הוא היה פעם ילד קטן, הרב שלנו, הרב הגאון יגאל כהן שיחיה חיים ארוכים וטובים, תמיד מספר על עברו, כדי ללמד אותנו להתמודד עם ההווה שלנו. הרב היה בחור, חכם ומוכשר, אך לא מיוחס, ניסה להתקבל לאחת הישיבות הטובות ביותר לאחינו האשכנזים, הרב ועוד 3 בחורים. שלושתם התקבלו, והרב לא. הוא כל כך הצטער מכך, זו הישיבה הנחשקת, היקרה והחשובה שרק אליה הוא רצה להתקבל. ולא. אלוקים חשב אחרת.
הרב הבין או שאמרו לו שבגלל שאין לו אבא מפולפל מהעולם החרדי שיבוא וידבר, וילחם ויפעיל קשרים עבורו אז לא קיבלו אותו. אין לו אבא כמו של שלושת הבחורים. הוא נולד למשפחה אחרת, פשוטה ואמיתית.
הרב בכה ובכה… למה לא נולדתי למשפחה מיוחסת? למה לא נולדתי למשפחה קצת יותר מכובדת? יותר מקושרת וקרובה לצלחות הנכונות?
מחשבות כגון אלו, עולות לכל אחד ואחת מאיתנו באיזושהי צומת דרכים בחיים. לעיתים את רוצה משהו קצת שונה ממה שקורה – ועולות המחשבות שאולי אם משהו בחיים שלי היה אחרת, אז זה היה מסתדר.
במיוחד בעולם שלנו, נושא הישיבות, הסמינרים והתיכונים… וואו. הסיפור הזה ממש עכשווי. לא השתנה הרבה מאז. עדיין ישנם בחורים מאוכזבים, שלא מצליחים להתקבל לישיבות הקדושות מכל מיני סיבות. יש קשיים שמערימים או לשון הרע שמקבלים… ישנן בחורות שלא מקבלים אותן לסמינר או לתיכון, והן נופלות מאוד ברוחן… ולפעמים גם ברוחניות ממש.
אך מה הרב אמר בסיום? זה העיקר. שאם היו מקבלים אותו לאותה ישיבה – הוא לא היה היום הרב יגאל כהן. הוא לא היה יושב מול הקהל הקדוש הזה, מול בעלי תשובה וחילונים ומדבר אליהם בגובה העיניים כמו שרק הוא יודע לדבר.
כך כל בחור או בחורה, שדחו אותם – בשידוך, בתיכון, בישיבה או בסמינר… ובכל דבר שהולך הפוך ממה שציפינו… נדע ביחד, כולנו, נתחזק בזה שוב ושוב. הכל מדויק! לטובתנו הנצחית. בלי זה אנחנו לא נהיה מה שאנחנו אמורים להיות בעולם הזה.
בדיוק בזכות הדחיה הזו, בדיוק בזכות האכזבה הזאת – הוא והיא יהיו הגדולים ביותר, זה מדויק עבור התפקיד שימלאו בעולם הזה…