תורה או עבודה?

שאלה: שלום לרב. בעלי הוא אדם נפלא, בעל חסד, ישר ועובד לפרנסתנו. הוא מקפיד על קביעת עיתים לתורה, אבל הוא לא "למדן" גדול ולא יושב כל היום ב'כולל'. הבן שלנו, שלומד בישיבה קטנה, חזר הביתה ואמר לי באכזבה שהוא מתבייש לספר לחברים שלו במה אבא שלו עובד, כי בישיבה מחנכים שרק מי שיושב ולומד כל היום הוא בעל ערך. בעלי שמע את זה ונפגע עד עמקי נשמתו. אני נקרעת בין הרצון שהבן שלי ישאף לתורה לבין החובה שלי להגן על כבודו של בעלי ולחנך את הילד להעריך את העמל והיושרה של אביו. איך מגיבים למצב כזה?

תשובה: שאלה חשובה.

זה שבישיבה מחנכים שמי שיושב ולומד בישיבה הוא בעל ערך גבוה מאוד – זה נכון ומצוין, אך אם מלמדים שם ש"רק" מי שיושב ולומד בישיבה הוא בעל ערך, אזי מחובתכם האישית לעשות לו "קורס השלמה" למה שלא מלמדים בישיבה: דרך ארץ…
האדם שאני מעריך ומעריץ הכי הרבה בעולם זהו אבי מורי אהובי שליט"א! ולא, הוא לא למדן, הוא לא למד בישיבה מעולם, הוא בעל תשובה שחזר לכור מחצבתו לפני כ-41 שנה.
מאז הוא קובע עיתים לתורה, מברך ברכת המזון בכוונה מתוך הסידור, לא מפספס תפילה במניין, שומר על העיניים, מכבד ומוקיר את אשתו, משלם וועד בית ושאר תשלומים בזמן, לא חייב לאף אדם כסף, לא מדבר לשון הרע, אוהב את כולם (אם במערכת העלון לא היו מגבילים אותי ל-400 מילים, הייתי ממלא את כל דפי העלון מתחילה ועד סוף בשאר מעלות עצומות שיש בו…).

בוודאי שמי שזכה להסתופף באהלה של תורה, אין בריה שיכולה להעריך את השכר השמור לו. לומדי התורה הם המגינים עלינו, הם הלב הפועם של העם היהודי, וכולנו חייבים להם את קיומנו הרוחני ואת אור התורה שמאיר את העולם.

אבל – ויש כאן "אבל" גדול – מכאן ועד לזלזל או להשוות בין לומד לבין אדם שיגע לפרנסתו ביראת שמים טהורה, הדרך רחוקה מאוד, וזה גובל ברשעות חלילה. אני לא חושד בישיבה שמלמדת כפי שהצגתם בשאלה, אבל אם זו האווירה שנוצרת בשטח – היא דורשת בדק בית עמוק. 

התורה מעולם לא לימדה אותנו לזלזל באדם שעמל לפרנסתו אדרבה, הגמרא אומרת (ברכות ח): "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים". חז"ל מציבים רף גבוה להערכה למי שנושא בעול הפרנסה ומקדש שם שמים במעשיו.

לסיום, הדרך הטובה ביותר לחנך את הבן היא: להפגין הערכה גלויה למידותיו של האב. כשילד רואה שאבא שלו הוא "אדם גדול" לא בגלל התואר או המקום שבו הוא לומד, אלא בגלל היושרה והמידות שלו, הוא יפתח הערכה בריאה לכל יהודי ירא שמים, ויבין שכל אחד מאיתנו הוא חלק מפסיפס מפואר שבו לכל אחד – לומד ועובד כאחד, יש מקום של כבוד.