השבוע נלמד מה היא יראת שמים, ראשית נבאר מה היא המצווה, ואחר כך את המניע והתפיסה הפנימיים.
יראת שמים היא: מידת הזהירות לעשות מצוות ולא עבירות. חיים של שימת לב בכל פעולה, ובכל מחשבה, האם היא רצון ה' או להיפך, כמפורש בתורה במכות מצרים (שמות ט, כ-כא): הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהֹוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים: וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר יְהֹוָ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה: נמצא שההיפך מיראת שמים זה אי שימת לב לדבר ה' בהתנהלות החיים.
אבל בזהירות זו יש כמה סוגים- יראת העונש, ויראת הרוממות. היינו יש אדם ששם לב לדבר ה', כי הוא מפחד מהעונש, ויש ששם לבו לדבר ה', כי הוא ירא מגדולתו ורוממותו. בשבוע שעבר למדנו שיראת העונש היא לא מניע טוב לעבודת ה', אלא צריך יראת הרוממות, שבאה יד ביד עם אהבת ה'. מבואר בספר חסידים (אות יב): יראת שמים זה הפחד לאבד את אהבת ה'. מדהים כמה זה רחוק מיראת עונש, שרק מרחיקה מה', ונבאר: יש בלב שתי תכונות כיווץ והרחבה, אהבה ושמחה יוצרים רחבות הלב. פחד, בהלה וכעס יוצרים כיווץ. וכך גם הגוף מגיב- חיוך, פתיחת זרועות הידיים ופתיחת העיניים, זו פעולת רגש של אהבה או שמחה. ומנגד נעילת שיניים, כיווץ הפה, העיניים וכפות הידיים, זו פעולה שיש פחד או כעס וכדומה. אבל צריך להבין שיש פחד שמכווץ את הלב, אבל הוא לא רע, למשל אדם שעומד ליד גדול הדור או להבדיל נשיא מדינה, ישנה דריכות גבוהה, אפילו מזיעים, אבל יש רצון להישאר לידו. או כשרואים אדם שאוהבים והרבה זמן לא ראינוהו, ופתאום רואים אותו נבהלים לרגע, והגוף נהדף לאחור, אבל שמחים מאוד.
כשנתבונן בגדלות ה' ועוצמתו הבלתי נתפסת, וכמה הוא משפיל עצמו בזה שמשרה שכינתו עלינו ומרומם אותנו, הרי בד בבד גדלה בלבנו יראה מרוממת יחד עם אהבה בוערת, ומהסיבה הזו אנו בורחים מן העבירות ורצים אחר המצוות, ואת זה צריך לחזק ולהעצים בחודש אלול, והיא קיום מצוות יראת שמים בשמחה.