סח רבי ישראל המגיד מקוז'ניץ זיע"א על המשנה (אבות ד', א'): "איזהו גיבור? הכובש את יצרו" – אין זה גיבור אלא "הכובש את יצרו שלו", יצרו המיוחד רק לו, ולא שיכבוש יצר הרע של אחרים. שכן לכל אדם בפני עצמו נותנים ממעל יצר הרע מיוחד, אשר מסיתו ועושהו משומד לדבר האחד שבשבילו נברא, ואינו דומה יצר הרע של אף אחד מבני אדם לזה של רעהו, כי לכל איש מבאי עולם יש יעוד בחיים שונה מחברו. לכן יתחזק כל איש בגדרים וסייגים להישמר באותו ענין שיצרו מתגבר עליו ביותר".
זהו תפקידו
דרש מרן ראש ישיבת "פורת יוסף" תכב"ץ רבי שלום הכהן זיע"א: "הנה אנחנו אין לנו את מי לשאול כדי שיאמר לנו מהו תפקידנו בעולם. שמעתי מהמקובלים של הדור הקודם (גדלתי ביניהם בישיבת "פורת יוסף" שלפני המלחמה, שהיתה מלאה בחכמים ומקובלים עובדי ה' יתברך) שבדבר שהאדם מרגיש שבזה עיקר נסיונותיו, זהו תפקידו כאן בעולם הזה, והאדם נמשך בדרך כלל למה שעליו לעשות בעולם הזה, וכמו שאנו רואים שנים שלומדים יחד בישיבה, ולאחר שגדלים אנו רואים שהאחד נמשך ללימוד הוראת הלכה למעשה, והשני נמשך יותר להעמדת תלמידים…"
בית המדרש שלו
כתב רבי ישראל מסלנט זיע"א, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש שלו. לכל יצר ולכל נסיון ישנו בית מדרש מיוחד, והוא העסק בהלכותיו, אשר טמונה בזה הסגולה של ניצוח היצר ההוא והעמידה בנסיונותיו. עלי שור (ח"א עמוד רי"ג).
דבר פרטי
אחים יקרים! צריכים לדעת שהיצר הרע מתקיף דוקא בנקודה אשר בה אנו ראויים לשלמות כמו שכתב רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א: "כל אדם יש לו חמדה מיוחדת, ובאותו דבר שחמדתו ותאותו גוברת ביותר – בדבר זה עצמו הוא כלי מוכן לקבל ברכת ה' אם ישוב אל ה' בכל לבו!" צדקת הצדיק (סימן קפא').
והוסיף: "כל אחד ידע, שבמה שיצרו תוקפו ביותר, הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר להיות נקיים וזכים אצלו. ובדברים שהרבה לפשוע בהם ידע, שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו דבר נקי ובר לבב! ולכן אמרו במדרש (ויקרא רבה כא', ה') שבאבר שבו חטא בו יעשה מצוות. ואין זה רק תקון לעבירה הקודמת, מדה כנגד מדה, אבל הוא גם תיקון נפשו בפרט. כי כל אחד נברא לתיקון איזה דבר פרטי, אשר בו נתיחדה נפשו בפרט ואין לה חבר…" (שם סימן מ"ט).