בראשה של קהילת חָלֵאב המעטירה עמד הגאון רבי עזרא חמווי זצ"ל, ששימש בה כרב, אב בית דין ובעל תפילה.
ערב אחד ישב הרב בביתו ועל דלתו התדפק מוסלמי נסער.
"חכם עזרא תעזור לי", התחנן, "אנא ממך, תעזור לי".
רבי עזרא הושיבו, הרגיעו, וביקש שיספר לו בנחת באיזה עניין הוא זקוק לעזרה.
וכה סיפר המוסלמי:
לפני שעה קלה הוא שב לביתו מעמל יומו והורה לאשתו להגיש לו כוס קפה מהביל. האשה מיהרה לשפות את הפינג'אן על האש, ובינתיים הגישה לו כמה פרוסות של עוגת דבש עם בוטנים.
הוא בלס את הפרוסה הראשונה וחש שגרונו מתייבש ונצרב. הוא כעס מאוד שהקפה עדיין לא מוכן ונדר לאשתו: "אם אסיים לאכול את העוגה לפני שתגישי לי את הקפה, את מגורשת ממני לנצח!".
אולם המים לא שעו לאיומיו והמשיכו לרתוח לאיטם, ובינתיים הוא סיים לאכול את העוגה. והקפה? כַּלַאם פַאדִי.
"חכם עזרא", בכה המוסלמי והכה בפניו, "על פי דת האסלם אין התרה לנדר שלי. וַואי עָלַי… אנא ממך, אתה יהודי חכם, תמצא לי פתרון לבעיה שלי. יָא חָרָאם, אני לא רוצה לגרש את אשתי, אבל אני עם הפה הגדול שלי, וַואלְלָה אַכְּבַּר אַהְבַּל, לא הבחנתי במה שיצא לי מהפה מרוב כעס".
הרב התעניין: "איזו עוגה הוגשה לך?".
"וַואלְלָה אַחְלָה עוגה!", קרא הבן דוד, "זה פטימה מכינה, עוגת דבש עם בוטנים. אמנם העוגה יבשה, יַעַנוּ 'עוגת חנק' כמו שאומרים, אבל וַואלְלָה טעימה, מַאשַאללה".
חייך חכם עזרא ואמר: "אם מדובר בעוגה יבשה, לבטח נפלו פירורים מהעוגה בשעת אכילתך, אם כן כל עוד לא אכלת גם את הפירורים הרי שלא התקיים נדרך, לכן שוב כעת לביתך והמתן עד שאשתך תכין עבורך את הקפה, ורק לאחר מכן תאכל את פירורי העוגה, וכך ייחשב לך סיום אכילת העוגה לאחר הכנת הקפה".
אין חכמה כחוכמת התורה, ומי שזוכה ללמוד תורה זוכה גם להחכים מחוכמתה העילאית, להבנה חדה, לידיעות מקיפות ולעומק חשיבה.
אז תקבעו לכם זמן ביום ללמוד תורה ולהשתתף בשיעור תורה, וכך תזכו לחיבור ישיר למקור החכמה ולבורא העולם, כמאמר הזוהר הקדוש: "קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל – חד הוא" (ויקרא עג:).