כל אחד מאיתנו הוא אוסף. אוסף של נקודות רגישות. אוסף של מצבים ועדויות שחווינו בחיים. במהלך החיים כל ההרמוניה והדו-שיח המתבקש ביומיום, לוחצים על נקודות שונות באוסף האישי שלנו, כל פעם לוחצים על נקודה אחרת, והיא מפעילה איתה את כל המטען הרגשי הטמון מאחוריה.
וזה מתחיל מקטנות, מאיפה למד התינוק הקטן שנולד שבשביל לאכול הוא צריך לבכות? למה הוא לא פשוט מרים את יד ימין ומקבל אוכל? הוא הבין את זה כי הוא ניסה את זה, הוא בכה וקיבל אוכל ועוד פעם בכה וקיבל אוכל, נחרט לו בתת מודע שכך מבקשים אוכל…
וגם בשנים שלאחר מכן, כל חוויה ורושם שחווינו 'שרטה' אותנו והשאירה רושם בתת מודע, ויצרה נקודה מסוימת שכשלוחצים עליה בעתיד היא מפעילה את הרושם הישן, את הדעות הקדומות שקשורות לאותו נושא בכמעט אוטומט.
כך נסביר זאת שיש אנשים שנפגעים ממשהו מסוים, ואחרים לא יצליחו להבין מה פוגע בכלל. כל אחד רגיש בתחומו שלו, כל אחד הוא עולם אחר, ויש לו את הרגישויות המובנות שנוצרו ככל הנראה ממשהו שחווה בעבר, וכך הוא פועל עד היום.
כל אחת יכולה לבדוק את הנושא הזה בכל סוגי התקשורת שעוטפים אותה ביומיום. מול הילדים, שאת עונה לילד אחד בצורה עדינה ולילדה השנייה בעצבים רק שהיא מתחילה לדבר… מדוע? תחקרי את זה, למה לאחת יש לך יותר סבלנות והשני חוטף עצבים ללא הרף?! מספיק שמשהו בטונים של אותה ילדה מזכיר לך משהו, או מעורר איזושהי נקודה שיושבת על מקום רגיש שגורמת לך להגיב כמו ילד קטן שלקחו לו את הבימבה. כך גם בזוגיות, יש מילים שבעלך אומר לך והן מקפיצות אצלך את כל הנרווים, בלי להבין למה.
אז מה עושים? קודם כל מודעות. ואחר כך, להשליט את השכל. לנסות לחשוב ולדעת מאיפה התגובות שלי נובעות, אז אהיה יותר בשליטה על ההתנהגות לסביבה, וכך אני יוצרת סיטואציות חדשות שיניבו דברים טובים יותר, מעגל חדש של אוסף נקודות חיוביות ומאירות יותר. בהצלחה.