"תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל". הפרשה מלאה ברכות וקללות. אם אדם ישאל: למה באו כל הצרות? למה כל כך הרבה דברים רעים? התשובה ברורה: "תחת אשר לא עבדת אותו בשמחה". שמחה מביאה ברכות, ולב טוב מביא ברכה. עצבות ולב רע – מביאים קללה. שורש כל הרע שבעולם מתחיל בריקנות ודיכאון.
כיצד זה קשור לכל העבירות? מתי אדם נכשל בעבירות? כשהוא שרוי בדיכאון, כשמרגיש ריקנות, כשאין שמחה. אדם שטוב לו בביתו, עם אשתו וילדיו – אין סיבה שייכשל. מתי אדם גונב? כשלא די מה שיש לו. זה מה שאני אומר לילדים שלי: "מה שתצטרכו – תבקשו, אני לא אחסיר מכם. לא צריך לקחת". ילד שמקבל הכל מאבא – אין לו סיבה לגנוב ארטיק מהמכולת. מתי מדברים לשון הרע? כשמלאים בזעם ובקנאה – אז הרע יוצא החוצה.
מהי שמחה? לא חיוך מאולץ ולא חיוך מיין. שמחה היא סיפוק פנימי אמיתי ממה שאתה. ניתן לראות צדיקים גדולים – בית פשוט, כסא פשוט, הכל פשוט, אבל הם כל כך מסופקים מהחיים הרוחניים שלהם, מהתורה, מהמעשים הטובים, שאין להם צורך בשום דבר נוסף. אבל כשאדם מרגיש ריקנות, הוא הולך לקנות כסא כזה, חולצה כזו, חפצים שונים – כדי למלא את הסיפוק.
כל אחד יבדוק בעצמו: אני מסופק מהחיים שלי? מהאשה, מהילדים, מהעבודה, מלימוד התורה? אם כן – אין חשק לעשות עבירות. מתי מתעורר חשק לעבירות? כשיש חוסר סיפוק. "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות" – וההגדרה של רוח שטות זה דיכאון. אנשים רצים לעבירות, נוסעים למקומות משונים – הם רוצים רגשות. השטות שנכנסת, הדיכאון של "לא מעריך מה שיש" – גורם בסוף לעבירות חמורות.
זה מוסר ההשכל הגדול: אדם שלא רוצה להיות רע – שיהיה שמח בחלקו. כשטוב לך, מחפש שיהיה טוב גם לאחרים. כשרע לך – מחפש שיהיה רע לאחרים. כשאדם שבע רצון באשתו והאשה מסתפקת בבעלה, מהדברים הפשוטים, מהילדים – אין סיבה ללכת בלילות לשטויות. כי טוב לו בבית שה' נתן לו. תסתפק במה שיש, תתפלל לה' שיתן עוד – אבל אל תלך לעשות מעשים רעים. סוד ההצלחה הטוב ביותר נובע מהטוב הפנימי שיש בנו. תסתפק במה שיש לך, תתפלל לה' שיתן עוד, אבל אל תלך לעשות מעשים רעים. ברגע שתהיה שמח בחלקך, לא תהיה לך תאווה או רצון ללכלך על מישהו אחר, לא תחפש מאכלים אסורים – מספיק הכריך הפשוט עם הגבינה. מהדברים הפשוטים שיש לנו בחיים, מהילדים, מהאשה – שם האושר האמיתי. ובורא עולם מוסיף: "והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם". לפעמים הקדוש ברוך הוא עושה דברים קשים כדי שכולם יבינו. יש רב שסיפר לי שהתווכח עם בחור שהציג עצמו כאתאיסט. אחרי שלוש שעות אמר "לא השתכנעתי". הרב לקח תנ"ך: "תחזור אחרי – יהי רצון שכל הקללות בספר הזה יחולו על ראשי". הבחור נמלט וצעק: "השתגעת!" – "אבל אמרת שאין בכך מאומה?" הוא ידע בלבו, פיו לא מסוגל. כי עמוק בפנים, כל יהודי יודע את האמת.