יצא לך פעם לחשוב מה באמת גורם למישהו להסתכל עלינו מהצד ולהגיד "וואו"?
בפרשת השבוע אנחנו פוגשות את בלעם. הוא לא בא לפרגן, בלשון המעטה. הוא עמד שם על הצוק, עם כל הכוונות הרעות שבעולם, וחיפש "לכלוך". הוא חיפש את הרגע המדויק בו יוכל לקלל את עם ישראל.
אבל כשהוא מסתכל למטה, הוא מקבל סחרחורת של קדושה. הוא רואה עם שלא מנסה להרשים אף אחד. הוא רואה אוהלים שכל אחד מהם פונה לכיוון אחר – לא מתוך פירוד, אלא מתוך כבוד עמוק לפרטיות. הוא רואה צניעות שהיא לא רק בגד, היא דרך חיים של עדינות והתחשבות.
כאשר הביט בלעם לעבר מחנה ישראל, הוא התהפנט מהעובדה שאף יהודי לא הציץ לאוהל של השכן שלו. האוהלים היו מסודרים בצורה כזו שפתחיהם אינם מכוונים זה לזה. הצניעות הזו, השמירה על "רשות היחיד" שלנו, היא זו שגרמה לו להשמעת דברי נבואה בשבחם של ישראל, והפכה את הקללה שלו לאחת מהברכות המפורסמות בהיסטוריה: ״מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל״.
אנחנו לומדות מפה, שבכל פרט קטן של הקפדה על צניעות, יש כח שיכול להפוך קללה לברכה. היצר הרע טוען שצריך לשמור על הצניעות בדרך כלל, אבל אפשר להקל בה בזמנים מסוימים: כמו בחתונה של אחותך כאשר הריקודים מעורבים, בחוף הים או טיולים… הרי זה ״רק הפעם״! זה משהו ״ארעי״, ״זמני״…
אבל אנו לומדות שכשם שבני ישראל הקפידו על הצניעות גם כששכנו באוהל ארעי במדבר, כך עלינו להקפיד גם כן על התנהגותנו בזמנים ומקומות כמו נופש, טיולים, אירועים קרובים וכו, ולא לחשוב ששם אין צורך להיזהר כל כך…
הצניעות היא לא כלא, היא הממלכה שלך.
השמירה על הצניעות בדור המבולבל והחשוף שלנו היא הגבורה האמיתית. היא המגן שלנו מול כל הפיתויים שבחוץ. כשאנחנו מקפידות על הפרטים הקטנים, גם כשזה נראה "לא קשור" או "רק לזמן קצר", אנחנו בונות בית שהשכינה שורה בו.
אז בפעם הבאה שאת מרגישה שהצניעות מאתגרת אותך, תזכרי את בלעם על הצוק. הכח שלך לסובב את הפתח פנימה, אל הקודש, הוא הכוח שמברך את כל עם ישראל. שבת שלום!