סניף הנוער המקומי בשכונה היה בעבר המקום הכי תוסס באזור, אבל לאחרונה משהו כבה. רוב החניכים עזבו לטובת המסכים, המדריכים התייאשו, ונשארו רק חמישה חבר'ה מהצוות הבוגר שניסו איכשהו להחזיק את המקום ולהחזירו לחיים. הם הגיעו מדי שבוע למועדון הריק, מתוסכלים וחסרי אנרגיה.
מנהל הסניף, שהיה מיואש לחלוטין, נסע להתייעץ עם איש חינוך ותיק ומוערך. הוא שפך לפניו את לבו: "המקום גוסס. הנוער לא מתעניין, אין פעילות. איך מקימים את הכל מההתחלה?".
האיש החכם חייך אליו ואמר: "אין לי תוכנית קסם לתת לך, אבל סוד אחד אני יכול לגלות – אחד מחמשת החבר'ה שנשארו איתך בצוות הוא בעל נשמה נדירה במיוחד. בזכות האור הפנימי שלו המקום הזה קיים, ויום אחד הוא יהיה מנהיג שיוביל אלפים ויחנך אותם".
המנהל חזר נסער וסיפר לארבעת חבריו את הסוד. השתררה דממה בחדר. כל אחד הביט בשני בהשתאות. 'נשמה נדירה? פה אצלנו? אולי זה דניאל, שמתנדב בשקט בכל שבוע? ואולי נתנאל, שתמיד מוצא מילה טובה לכולם?'.
מכיוון שאף אחד לא ידע מי הוא אותו 'נבחר', הם פשוט החלו להתייחס זה לזה בכבוד מלכים. האווירה השתנתה מקצה לקצה. כל רעיון זכה להקשבה מלאה, והפירגון ההדדי חגג. במקום תסכול – נוצרה אנרגיה אדירה של שמחה, אכפתיות ואחווה אמיתית.
הקסם הזה לא נשאר בין קירות המועדון. בני נוער שעברו ברחוב הרגישו את ה'ווייב' המיוחד, את החום והכבוד שקרנו מהצוות הקטן. הם הציצו פנימה, הסתקרנו, הביאו חברים – וזהו. תוך חודשים ספורים הסניף התמלא מחדש וחזר להיות הלב הפועם של השכונה.
נקודה למחשבה: כשאנחנו בוחרים להסתכל על כל אדם בסביבתנו כאילו חבוי בו פוטנציאל נדיר ונשמה מיוחדת במינה, היחס שלנו משתנה אוטומטית. הכבוד, ההקשבה והפירגון לא רק מרוממים את האדם שמולנו, אלא יוצרים סביבה מגנטית, חיובית ומלאת חיים שמושכת אליה את כולם.