השבת אנו בשיא ימי הרחמים והסליחות, מחד גיסא בסוף השנה ימים של חשבון נפש, אבל מאידך גיסא שנת הלימודים מתחילה באלול ללמדך שהסוף הוא ההתחלה.
הייתי רוצה שנתמקד בנושא חשוב והוא להתבונן בעיקר ולא בטפל.
הרבה הורים באים ומתייעצים ושואלים על הילדים, מה לעשות במקרה כזה, ואיך להגיב במקרה אחר, ומתי לשתוק וכו'.
ושמתי לב שרוב ככל הפעמים ההתמקדות היא בטפל ולא בעיקר, הבן שלי עשה כך וכך מה עלי להגיב, מה לומר לו…
התשובה הנקודתית תעזור כפלסטר או כסתימה בשן, אבל אין בזה טיפול שורש, ברוב הפעמים לא פתרנו את הבעיה.
מספרים שיהודי אחד מעיירה קטנה הגיע לקנות סחורה בוורשה, שם כבר היתה תחבורה מהירה. היהודי לא היה רגיל בכך, ועל כן לא נזהר כשחצה את הכביש, ועלתה עליו עגלה והוא נפצע. מיד הגיעו רופאים והחלו לטפל בפציעתו. בינתיים הגיע למקום פרופסור גדול, וכשראה שהם מטפלים בפצעים ביד ברגל וכדו', אמר להם "עד שאתם מטפלים בפצעים, אני רוצה לבדוק לו את הלב, כי אם הלב נחלש ואינו פועל טוב, אין מה לטפל בפצעים, צריך לטפל קודם בלב…
הבה ונתבונן האם אנו מעמיקים את הקשר עם הילד, האם 'הלב' פועם נכון, האם הזוגיות שלנו כהורים בבית מספיק בריאה, האם הילד יודע מה הדרך וההשקפה של הבית שלנו…
כי אם שם אנו לוקים בחסר, אז אנחנו מטפלים בפציעות ביד שבורה ברגל מעוכה, אבל לא ב'לב', ואם חס ושלום הלב יפסיק לפעול לא יעזור הניתוח ביד ולא הטיפול ברגל, כך בדיוק בחינוך הילדים:
אם העיסוק הוא מה לעשות כשהילד חוזר מהלימודים עם בקשה שאינה לרוח הבית, אם הילד חוזר עם מושגים שנוגדים את השקפת עולמנו, או לחילופין בכל בעיה שצצה בחינוך הילדים נתעסק ספציפית בבעיה ולא בשורש הבעיה.
חובה עלינו לחקור לעומק מה המצב של 'הלב' של הילד האם הוא תקין, האם הוא שמח בבית, האם יש לו תחושה נעימה במקום הלימודים, ואז נוכל לטפל בבעיות הנוספות ביתר קלות.