על דוד שמעתי לראשונה בשבועות האחרונים. עם דוד לא שוחחתי מעולם, ואף לא פגשתי בו. רק שמעתי עליו. נחשפתי לדוד, לסיפור חייו, שהוביל לאחד הניסים המרגשים יותר שאוזניי שמעו בשנים האחרונות, והם שמעו כמות די גדולה של סיפורים…
הכל התחיל שישבתי באחד מבתי המדרש בעיר בני ברק. מקדימה ישבו שני בחורי ישיבות המשתייכים לאחד מהחסידויות המוכרות בציבור. הם ישבו שם וכתבו מכתב. שני בחורים צעירים, עם דמעות בעיניהם יושבים ומסגננים מכתב. ”תכתוב לו משהו יותר לבבי“, אמר האחד לשני. ”דוד אוהב שנוגעים לו ברגש. תשנה פה, תוסיף פה. עכשיו זה מושלם“.
הסקרנות הותירה אותי מרותק למחזה שנגלה לנגד העיניים שלי. למי מיועד המכתב? מי זה דוד? ולמה דווקא הוא צריך מכתב רגיש?
לא לקח הרבה זמן, עד שהתשובות האלה קיבלו את המקום שלהם. אבא של אחד מהחברים הגיע וישב לצידם. ואז הם התחילו לספר לו על דוד. נראה היה שהוא מכיר אותו.
”אבא אתה יודע בזכות מה דוד סגר ווארט?“, שאל הילד את האבא. האחרון עוד לא הספיק לשאול, והוא כבר קיבל את התשובה. וכאן שמעתי את כל הסיפור של דוד. סיפור חיים מצמרר, מרגש ומחזק כאחד.
דוד למד בישיבה החסידית שבה הבחורים לומדים זה עתה. הוא הגיע לגיל השידוכים כשאביו ואמו חולים ל“ע במחלה הנוראה. דוד נפגש בפעם הראשונה, השידוך הגיע ליד גמר, אבל מספר ימים לאחר מכן – השידוך התבטל וירד מהצד של הכלה. חוסר התאמה, והתייעצות של רב, גרמו לכך שהם החליטו לוותר על השידוך עם כל הכבוד הראוי.
דוד לקח את הבשורה בצורה מאוד קשה וכואבת ללבו. היא היתה עבורו כחץ בלב. ואז הגיעה אליו הבשורה השנייה. אבא ז“ל נפטר לבית עולמו. מצבו הידרדר במהירות, הרופאים הרימו ידיים והאבא השיב את נשמתו לבוראו.
היו אלו ימים לא פשוטים עבור דוד. קושי ועוד קושי, שמלווה אותו בתוך כשבוע בלבד. ובל נשכח את האמא. אמא של דוד אף היא נמצאת במצב קשה עד מאוד, מהמחלה הנוראה ה' ירחם.
מספר חודשים עברו מאותה תקופה, ודוד שב להיפגש עם הצעות חדשות שהגיעו אליו. הוא ניסה שוב מספר פעמים שלא הגיעו לכדי הבשלה. ואז, עשרה חודשים לאחר מכן – אובדן שני. אמא של דוד נפטרה לבית עולמה. דוד נותר לבד עם חמישה אחים בבית, שעברו לגדול אצל הסבא והסבתא.
הימים האלה היו לא פשוטים אצל דוד. שני החברים שהיו בבית המדרש ספרו לאבא, שאף הוא נאלץ ללכת לטיפול נפשי עקב הדברים הקשים שאירעו מסביבו. אבל דוד לא ויתר לעצמו. הוא קם למרות הכל, נלחם למרות הקושי הגדול, וחזר לישיבה ללמוד. הוא שב אל המקום שלו, בספסל הקדמי בסמיכות למשגיח, וחזר לעשות את ה'שטייגען' שלו.
במהלך ימי השבעה הגיעו החברים לנחם את דוד. מכל בחור שהגיע הוא ביקש בקשה פשוטה – חמש דקות ראשונות של תחילת כל סדר להקפיד להעביר בתענית דיבור. ולא רק זה – הוא ביקש מכל בחור שיחתום לו על דף שהוא מתחייב לקיים את הקבלה למשך החודש הקרוב לעילוי נשמתם של שני ההורים.
ביום השלושים הציעו לדוד הצעה ממשפחה טובה ואיכותית מירושלים. פגישה ראשונה היתה יום לאחר אזכרת השלושים של האמא, שהוא היום בו סיימו הבחורים את הקבלה שקיבלו על עצמם של חמש דקות תענית דיבור בתחילת הסדר.
השידוך התקדם והתקדם. מפאת הזמן שהיה די צפוף, הפגישות התקיימו במרחק של זמן אחד מהשני. ואז ההפתעה הגדולה הגיעה. סמוך ליום השנה של האבא, שהוא קצת יותר משלושה שבועות לאחר השלושים של האמא, דוד עמד בשמחת התנאים שלו בירושלים.
מסתבר שאותם בחורים ישבו כמה דקות לפני שיצאו לכיוון שמחת התנאים בירושלים ורכשו לו מתנה, שאליה הם צרפו את המכתב שכתבו לו בבית מדרש. האבא של אחד הבחורים שהגיע לבית המדרש הוציא מכיסו 1,000 ש"ח מזומן ושלח לדוד, תוך שהוא מבקש מהם שלא יציינו בפניו מי שלח את הכסף.
לאחר שהבנתי מה עומד מאחורי המכתב הזה, ביקשתי משני הבחורים לשמוע את הסיפור הזה שוב, להבין את הפרטים עד הסוף. מלבד שינויים מטשטשי זהות, התוכן שלו נכתב בשורות הללו.
דוד לימד אותנו, כמה כח יש בלקום לאחר שיש קשיים. הוא גם לימד אותנו, שהכח של קבלה אחת קטנה מסוגלת להוריד ישועות של ממש.