שמעתי על שאלה מחרידה… קשה, אך מלמדת המון לחיים! למה רובם של שורדי השואה יצאו עם חוסר באמונה ואפילו אתאיסטיות? הרבה סיפורים יש מהשואה שאנשים כעסו מאוד על ה' יתברך, וגם ששרדו עדיין נותר להם הרושם שה' יתברך חס ושלום אינו…
ולעומת זאת, מהטבח של השביעי באוקטובר – רוב השורדים יצאו דווקא מאוד מאוד מחוזקים באמונה, למרות שלפני זה לא בטוח שחיו חיים שקרובים לה'.
כמה שמענו שאמרו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" בזמן הטבח עצמו? וכמה סיפורים על אנשים ששרדו וראו ניסים וחזרו בתשובה לאחר מכן, או שהאמונה חדרה להם עמוק בעצמות?
מה ההבדל? בשני האירועים הללו, טבחו בנו בשל היותנו יהודים, בשניהם הקושי לא נתפס ולא ניתן להבין אותו בכלל בשכל…
בשואה, ה' ירחם, לא נתנו ליהודים זמן לכלום… כל הזמן הריצו אותם מעבודה לעבודה, מריצה לריצה… לא היה זמן שקט. כל הזמן מלחמות ופחד ועבודות קשות.
בשביעי, ה' ירחם, היהודים שנחטפו היה להם המון זמן לשבת בשקט עם עצמם. היה להם זמן להיכנס לתוך עצמם ולגלות שם את האמונה ואת ה' יתברך… גם מי שניצל באותו יום מהתופת, היה לו זמן אחר כך לעכל את כל מה שקרה, וכמעט כולם הרגישו את הניסים ואת ההשגחה העליונה שאפפה אותם עד להצלתם.
מאורעות קשים מאוד עם ישראל עבר ועוד עובר… קשה מאוד לכתוב על זה משהו… רק נלמד נקודת אור קטנה וחשובה מאוד – שאנחנו עוצרות וחושבות – יש מקום לקב"ה ולאמונה המחיה את הנפש להיכנס. אבל כשכל היום מרצדים מול העיניים מסכים על כל גווניהם… אין לנו טיפת זמן לשבת עם עצמנו ולחשוב – ואז מתי נכניס אמונה? אמנם כן, יש היום ברשתות גם רבנים ותורה, אך חסר החיבור האמיתי לעצמך. ברגע שאנחנו עסוקים בחיצוניות וברעשי רקע, אנחנו לא מכניסים את האמונה ללבנו, למעשה… שבי קצת עם עצמך, אל תפחדי משקט, תכנסי לתוכך, מה את מרגישה? מה העניינים איתך? טוב לך בחיים? בואי ננשום את האמונה של ה' יתברך לעצמות… ניתן לזה להחיות לנו את הנפש. זה נותן כוח ממשי. בהצלחה.