תקופת ההתגברות של הילד היא תקופה לא קלה ולא פשוטה, עבורו ועבור הוריו ומחנכיו. כיום גיל ההתבגרות כבר נע מגיל 12 ולפעמים אחת עשרה.
חשוב לציין מראש שהמאמרים בנושא בשבועות הקרובים יהיו בצורה מאד עדינה ועקיפה, ותן לחכם ויחכם עוד, כי גם נערים קוראים את המדור, ואין בכוונתנו לתת ביקורת להורים מתמודדים אלא כלים.
הגוף והאישיות של הילד עוברת תהליך של שינוי עמוק, והשינויים האלו משפיעים עליו, הוא מתחיל לחפש זהות עצמאית, הוא מנסה לאסוף את עצמו, להיות 'אני'.
למתבגר יש דחפים פיזיים, נפשיים, עומס חברתי, משפחתי. וכיום נוסף על כולנה 'המלחמות' הפוקדות אותנו לא תקום פעמים צרה.
מחד גיסא הוא רוצה להיות עצמאי, מחליט, ברשות עצמו. ומאידך גיסא הוא מאד רוצה גבולות וחוקים, ועזרה.
הילד לא יודע לקרוא נכון את ההורים, והוא מפרש אותם כך: את העזרה הוא מפרש כהפרעה, את הדאגה כפינוק ילדותי, את העצה כהשתלטות.
אנחנו כהורים מבולבלים, רוצים לראותו בטוח בעצמו, יציב רגוע ומאושר, אבל לא מצליחים להגיע אליו, לייצב אותו. אם ילכו ביד קשה הוא יתמרד, והתוצאות קשות מנשוא. ואם ילכו בדרכי נועם וחיבה הוא לא מציית, או כלשון הורים שפונים אלינו ואומרים 'הוא לא סופר אותנו', מה שאנחנו מנסים לא הולך, שכנוע נופל על אוזניים אטומות, איום ונזיפה מרחיקים וגורמים להסתגרות, מה עלינו לעשות?
זה שאלת השאלות:
לפני שנענה נקדים ונאמר, שאין ספק באופן ברור ומוחלט שהילד בגיל ההתבגרות [ולפעמים אף לאחר מכן] זקוק לעזרת הוריו ומחנכיו, גם אם הוא אינו מודה בכך. ויתירה מזאת ככל שהילד מתנגד לקבלת מרות הוא בעצם צועק אני רוצה חוקים וגבולות.
וכאן חובה עלינו דבר ראשון לישא תפילה ליושב במרומים, ולבקש ולהתחנן לפניו שלא נכשל בחינוך הילדים, ושנדע להבין לנפש העדינה שלהם, ולומר בכל יום 'תפילת השל"ה', ולהודות לו שזכינו לילד מתבגר, ומדין ההשתדלות ללכת במשנה זהירות ובשום שכל ובתבונה רבה בהנהלות מולו.
אי"ה בשבוע הבא נביא כלים מעשיים ליישום המטרה הנעלה הזו.