במה זוכה בת ישראל השומרת על צניעות – זאת ניתן ללמוד מהסיפור המופלא הבא, אותו סיפר בעל שו"ת 'מנחת אלעזר' ממונקטש הגאון רבי חיים אלעזר שפירא והביאו בספרו דברי תורה. ומעשה שהיה -כך היה: עקב בניית נתיב חדש לרכבת המקומית ביישוב הוקליוע, גזרה הממשלה לעקור קברים אחדים מבית הקברות היהודי ולהעבירם למקום אחר. על אף שניסו היהודים למנוע את רוע הגזרה בכל כוחם –לא עלה בידיהם לשנות את נתיב הרכבת. לפיכך, נסעו לשם דייני בית הדין ורבנים חשובים וזקנים, כדי להשגיח על התהליך של פינוי הקברים, ואליהם הצטרף קהל גדול.
המצבות, שנועדו לעקירה, חלקם היו עתיקות מאד, בנות מאות שנים. לפתע נשמע רעש והמולה סביב קבר אחד. רבינו היה עדיין נער צעיר, בן שלוש עשרה שנים, גברה סקרנותו, והוא נחפז לברר על מה ההתרגשות הגדולה – באותה תקופה סביב אותו קבר.
כאשר הגיע למקום סמרו שערות ראשו. לפניו התגלה קבר מלפני יותר ממאה שנים, והנפטר השוכן בו -שלם ונקי כאילו זה עתה הונח בתוכו. בעודו עומד נסער ונפעם לנוכח מראה עיניו, הרהר בדעתו : "בזכות מה זכה הטמון פה לדרגה עליונה ונשגבה כזו שמעטים זוכים לה בכל דור, שגופו שלם אף לאחר מאה שנים. כנראה מדובר באחד מ – ל"ו הצדיקים הנסתרים שהיה דבוק בבוראו כל ימיו…".
אך מה השתומם, כשהחל לקרוא את הכתב שעל גבי המצבה, שם הופיע שמה של אשה צדקנית, המעוטרת בשבחים מופלגים מאד, בעיקר על צניעותה הגדולה, שלמרות שהתעסקה בתפירה, בצמר ופשתים, הייתה צנועה וחסודה כל ימיה, גם בהליכותיה עם הקונות הרבות ששיחרו לפתחה, לקנות את יצירותיה הצנועות אף הן… בכבוד גדול הוציאו את הנפטרת, כרכוה בתכריכים לבנים חדשים, והניחוה בארון כדי לקברה מחדש בכבוד.
וסיים הגאון הקדוש ממונקטש באומרו: "אי אפשר לתאר את קידוש ה' הגדול והנורא שגרם דבר זה,ליהודים ולגויים גם יחד, לראות מהי ערכה של צניעות אצל צדקניות שבישראל".
(עין חמד)
