השתתפתי השבוע שיעור של הרב יגאל כהן, הרב שלי, רק שהפעם מהצד של המרצה, ואני רואה את כל התלמידים כ-1000 איש בערך כן ירבו, אנשים שראיתי אותם יושבים שם באותו מקום, על אותו כסא.
ובאותו רגע עלתה לי תובנה בראש, אני חייב לשתף אתכם.
בן אדם מגיע לשיעור תורה כבר ארבע חמש שנים,
למה לא להתקדם?
מדוע 'אתה' לא פותח שיעור תורה? למה לא לראות איך לתחיל לשמור שבת?
וכן בכסף. בן אדם מרוויח 17,000 הוא אומר לעצמו זה החסכון שלי, יש לי את זה לחיים שלי מספיק לי.
למה הוא מסתפק? למה לא לשאוף? אתה יכול להרוויח 70,000 שקל. למה אתה לא מאמין בעצמך?!
אותו הדבר אברכים, מגיע לכולל יושב והוגה בתורה כבר שנים, אשריו ואשרי חלקו, אבל למה לא להגדיל ראש. מדוע אינו רוצה להתפתח? הוא קם בבוקר לתפילה, סדר א׳, אוכל ישן צהריים, סדר ב׳, ערבית ו…
למה לא תשאף להיות 'ראש ישיבה', רב גדול בישראל, מזכה הרבים?
למה הטבע שלנו לחשוב בקטן, למה אנחנו לא חושבים בגדול??
שאנחנו נגיע לעולם הבא עד 120 בבריאות ושמחה בעזרת ה',
בורא עולם יראה לנו את הסרט של החיים שלנו ויראה לנו איזה פוטנציאל הוא טמן בנו.
והוא ישאל כל אחד ואחד מאיתנו-
למה לא ממשנו אותו?!
מדוע לא עשינו את תפקידנו?
ואני רוצה להגיד לך קורא יקר:
אל תסתפק, תשאף!
אל תבקש מאה אלף תבקש מאה מיליון…
תשאף – תלחם – ועוד תזכה להיות גדול בישראל!