אם תתקלו בסיטואציה שבה תצטרכו להכריע מיהו האדם הצדיק יותר, ותעמדו מול שני בני אדם הנראים זהים — זקן ארוך, וחזות חיצונית המזכירה את צדיקי הדור — כיצד תחליטו מי מהם הוא הצדיק האמיתי?
הצדיק הראשון מתגלה כאדם שכל עיסוקו הוא לוודא שאיש אינו עובר עבירה. הוא עובר מאדם לאדם, מוכיח, מסביר ומתריע עד כמה מעשיהם של בני האדם חמורים, עד כמה ירידת הדורות קשה, וכיצד התנהגותם היא הסיבה לכך שהמשיח עדיין לא הגיע.
מנגד עומד אדם אחר לחלוטין. כל מטרתו היא לדאוג לחסרונם של הסובבים אותו. הוא ישאל אם מישהו רעב, יתעניין במצבו הכלכלי של שכנו שמחתן את בנו, יבחין באדם מבוגר הסוחב לבדו שקיות כבדות וימהר לסייע לו. הוא חי את כאבו של האחר ודואג לצרכיו הגשמיים בדאגה אמיתית ועמוקה.
כאשר נעמוד מול שניהם ונצטרך להכריע במהירות מיהו הצדיק האמיתי, טבע האדם יטה לחשוב שהצדיק הוא דווקא זה שזועק ומוכיח את הציבור ללא הרף, מזהיר מפני הדין ומדבר על חשבון הנפש ועל עולם האמת.
אך פעמים רבות ההפך הוא הנכון.
אדם המרבה להוכיח אחרים אינו בהכרח פועל מתוך יראת שמיים טהורה ורצון אמיתי לשמח את בורא עולם. לעומת זאת, האדם שחי עבור הזולת, נושא בעול עם חברו ודואג באמת לכאבם ולמחסורם של אחרים — הוא זה שמתקרב יותר לדמותו של צדיק אמיתי.
מקרה מיוחד המחיש לי זאת באופן עמוק.
באחד הימים שהיתי בביתו של מורנו ורבנו שליט"א, ולפתע נשמעו דפיקות בדלת. הרב ביקש לפתוח, ובפתח עמד בחור צעיר, תיק גב על כתפו ובפיו בקשה פשוטה:
"אני רוצה להתקבל לישיבת 'יגל ליבי'. מה צריך לעשות?"
באותו רגע חלפו במחשבתי כמה אפשרויות כיצד הרב יגיב: אולי יתעניין ברמת הלימוד שלו, אולי יפנה אותו לרשם הישיבה, ואולי יברר מה הביא אותו דווקא לכאן.
אך תשובתו המרגשת של הרב קטעה ברגע את מחשבתי.
הוא הניח את ידו על כתפו של הבחור ואמר לו:
"לפני שנדבר על הישיבה, בוא תשב ותנוח. נראה שעברת דרך ארוכה."
הרב הגיש לו כוס מים קרים, שאל לשלומו, התעניין מהיכן הגיע וכמה זמן ארכה נסיעתו. הוא חיזק אותו על הרצון ללמוד תורה, ורק לאחר שהיה ניכר שהבחור נרגע והרגיש בנוח — ביקש ממני ללוות אותו לישיבה ולדאוג שיפגש עם ההנהלה, למרות השעה המאוחרת.
באותם רגעים נזכרתי במילותיו המיוחדות של מייסד תנועת המוסר, רבי ישראל מסלנט:
"רוצה להיות צדיק?
תדאג לרוחניות שלך ולגשמיות של חברך."
