הכי קל להישאב לשגרת היומיום.. הכי קל להישאב למקום הזה שאנחנו במקרה הטוב – 'שותפים', ובמקרה הפחות טוב – 'שונאים' בשקט. לזוגות שהגיעו למקום שהשגרה שלהם היא ברוך השם מאוד עמוסה ורבת עשייה, עקב עבודה או ילדים וכל מיני סיבות מגוונות, הדרך לשם היא קצרה. היא הכי פחות דורשת עבודה. אך חבל.
אישה היא יצור מאוד פגיע, גם בתוך שגרת היומיום היא מצפה למילה טובה ואהבה מבעלה, ברגע שהוא מאוד עסוק או לא מכוון למקום הזה, לאט לאט מתרחקים והאישה מרוב אהבה, סוגרת את ליבה, בכדי לא להיפגע ולקחת ללב.
כך השגרה תופסת את כל הזמן, אין זמן לדבר בכלל, ובטח שלא על זוגיות, ולהשקיע זמן ספציפי רק לקשר הזוגי זה בכלל בגדר נס.
בין כל זאת, חשוב לזכור, שמתישהו השגרה הזו תהפוך למשעממת יותר, כשמתבגרים יש הרבה פחות לחץ, הילדים מתחתנים ונשארים אחד על אחת, ואז מה? כבר גדלנו בקווים מקבילים, איך נתאחד פתאום? ועוד בגיל מבוגר שכבר אין כוחות וגמישות כמו בגיל צעיר.
תסתכלי על ההורים שלך, איך היית רוצה להיות? מה היית רוצה בגיל הזה? ולשם תשאפי, מעכשיו. חובה על כל זוג להשקיע בזוגיות שלהם, זה פי כמה וכמה יותר חשוב מחינוך הילדים. ברגע שתשקיעי את מרצך בבעלך, הילדים מאליהם יקבלו את הביטחון והקרקע היציבה לגדול עליה.
כל יום, בלי שום יוצא מן הכלל, חובה לדבר בעל ואישה בארבע עיניים, בלי מאזינים ומאזינות, לפחות חצי שעה.. אין לבעל מושג עד כמה זה חשוב לאישה. אישה חייבת לפרוק את שעל ליבה, אם היינו יודעים כמה זה קריטי – לא היינו מוותרים על זה אף פעם.
אבל מה? השגרה העמוסה בוודאי תשכיח את זה מאיתנו, אנחנו עסוקים ועייפים ולכן אין לנו זמן לדבר חוץ ממשימות טכניות.. יצר הרע יעשה הכול כדי שלא נשקיע במקום שהכי צריך להשקיע.
כשהבעל ירצה לשמח את אשתו ושאישה תרצה רק לשמח את בעלה, השמחה תהיה שלמה. הסיפוק האמיתי מגיע מזוגיות טובה, לא מהורות טובה, ובמה אנחנו יותר משקיעים?
מה אנחנו יותר לומדים ושוברים ת'ראש איך לעשות? איך לשמח את הבעל או איך לגדל את הילדים?
נחשוב מה העיקר ובו נשקיע. ובוודאי נראה את הפירות.. בזה ובבא.
בהצלחה רבה.