פרשת כי תבוא מתחילה במצוות בכורים – הפירות הראשונים שצומחים בשדה. החקלאי לוקח את הפירות הכי יפים והכי טובים ומביא אותם לבית המקדש בשמחה גדולה!
אבל רגע – למה דווקא הפירות הכי טובים? הרי החקלאי עבד קשה כל השנה! הוא יכול היה לחשוב: “אני אתן לה’ פירות קטנים, והגדולים אשמור לעצמי!”
אבל התורה מלמדת אותנו משהו נפלא: כשאנחנו נותנים מהטוב ביותר שלנו – אנחנו לא מפסידים, אנחנו מרווחים!
זה כמו ילד שיש לו קופסת ממתקים. הוא יכול לאכול הכל לבד, או לחלק עם החברים שלו את הממתקים הכי טעימים. מה יקרה אם יחלק? הוא יגלה שהשמחה של החברים עושה גם לו שמחה גדולה עוד יותר!
התורה אומרת: “ושמחת בכל הטוב” – תשמח בכל הטוב שה’ נתן לך. ואיך שמחים? בשיתוף! כשחולקים את הטוב עם אחרים, השמחה הופכת כפולה ומשולשת.
החקלאי שנותן מהפירות הכי טובים מגלה שהשדה שלו ימשיך לפרוח, והלב שלו ימלא בשמחה.
ילדים יקרים,
הקב”ה מצפה מכל ילד וילדה ללמוד את סוד השמחה האמיתית – לתת מהטוב ביותר שלכם! אם יש לכם צעצוע יפה – שתפו חבר. אם יש לכם חכמה – עזרו למישהו ללמוד. אם יש לכם חיוך – תנו אותו לכולם!
כשתתנו מהטוב ביותר שלכם, תגלו שהחיים מחזירים לכם פי כמה וכמה. אתם לא סתם נותנים – אתם זורעים שמחה שצומחת וחוזרת אליכם!