מידה כנגד מידה – סוד ההצלחה בחיים
"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" (בראשית יח, א).
פרשתנו נפתחת במעמד מדהים: ה' יתברך נגלה אל אברהם אבינו, מדבר איתו, עומד להבטיח לו דברים נשגבים. ופתאום אברהם רואה שלושה ערבים הולכים במדבר, ומה הוא עושה? אומר לקב"ה: "חכה רגע!" ורץ להביא את שלושת האורחים!
בואו נעצור רגע ונחשוב על גודל המעמד. הקב"ה בכבודו ובעצמו בא לבקר את אברהם. זה היום השלישי למילתו, אברהם יושב בחום היום הכי גדול – הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה כדי שלא יטריחו אותו אורחים. והנה, למרות החום הנורא, למרות הכאבים מהמילה, למרות שהקב"ה עצמו נמצא איתו – אברהם רואה שלושה אנשים ומיד קופץ!
נלמד מכאן מוסר השכל עצום. איפה יש יותר כבוד – לדבר עם בורא עולם או לרוץ אחרי שלושה ערבים? התשובה ברורה. ובכל זאת, אברהם עוזב את השכינה ורץ לקיים מצוות הכנסת אורחים. ולא סתם הכנסת אורחים – הוא שוחט שלושה עגלים לשלושה אנשים! לכל אחד עגל שלם! למה? כי הוא רצה לכבד כל אורח באופן אישי ומכובד.
ויש כאן עוד פרט מדהים. המדרש מספר שאברהם רץ. זקן בן תשעים ותשע, יום שלישי למילה, חום נורא – והוא רץ! "וירא וירץ לקראתם". לא הלך, לא פסע – רץ! כי כשעושים מצווה, עושים אותה בזריזות ובשמחה.
אתה רוצה שהקב"ה יהיה איתך באופן מיוחד? אתה צריך להיות מיוחד! זה הסוד של "מידה כנגד מידה". אתה לא יכול להגיד לקב"ה: "תן לי חופשי חופשי, אבל אני אעשה רק מה שאני חייב". החיים לא עובדים כך.
אם אתה מתנהג עם אחרים בקמצנות, בחישובים, בצמצום – ככה יתנהגו איתך משמיים. אם אתה נותן בעין טובה, מעבר למה שחייב, בשמחה ובאהבה – כך תקבל משמיים.
ובואו נדבר על זה בצורה מעשית. אתה בא לחנות, הקופאית טעתה ונתנה לך עודף של חמישה שקלים. מה אתה עושה? רוב האנשים שמים בכיס ושותקים. "זה בא לי, מגיע לי". אבל מה קורה אחר כך? יום אחד אתה תטעה, ומישהו אחר ישים בכיס את הכסף שלך.
אברהם אבינו לימד אותנו: כשאתה עושה משהו, אל תעשה רק מה שנח לך. תעשה גם כשאין לך חשק, כשאין לך כסף, כשאין לך כבוד. כשאשתך צריכה עזרה ואתה אומר "היא תסתדר, עזוב אותי" – נכון, אתה לא חייב, אבל אם אתה לא תקום עכשיו ותעזור, הקב"ה לא יקום ויעזור לך במה שאתה מבקש מעבר לחובה.
הסיפור הזה מלמד אותנו את אחד היסודות החשובים ביותר בחיים: אתה רוצה סייעתא דשמיא מיוחדת? תהיה אתה מיוחד! אתה רוצה שיתנהגו איתך לפנים משורת הדין? תתנהג אתה לפנים משורת הדין!
ויש כאן עוד רובד. אברהם לא סתם נתן אוכל – הוא נתן מהלב. "ואקחה פת לחם וסעדו לבכם" – הוא אמר קצת ועשה הרבה. למה? כי נתינה אמיתית היא לא לעשות טובה ולהזכיר אותה. נתינה אמיתית היא לתת בצניעות, בענווה, בלי שהמקבל ירגיש חייב.
בא אליך מישהו, מבקש צדקה. אתה נותן לו מאה שקל – מצוין. אבל תשאל אותו: "אתה צריך עוד? אולי חסר לך משהו? אני יכול לעזור לך בעוד משהו?" מי בכלל טורח לשאול? ברגע שאתה מסתכל על הזולת ולא אומר רק "מה ביקשת ממני", אלא אתה רוצה באמת לעזור לו, גם במה שלא ביקש – אז תראה מה קורה משמיים.
והמידה כנגד מידה עובדת גם בדברים קטנים. חייכת למישהו ברחוב? מישהו יחייך אליך ביום שתצטרך את זה. עזרת לשכן לסחוב שקיות? יום אחד מישהו יעזור לך בלי שתבקש. ויתרת על מקום חניה? תמצא חניה בדיוק כשתצטרך.
זוגיות, ילדים, פרנסה – בכל תחום בחיים. כשאתה נותן מעבר, אתה מקבל מעבר. כשאתה מצמצם, מצמצמים לך. זו לא קבלה, זו לא מיסטיקה – זו המציאות הפשוטה של "מידה כנגד מידה" שהקב"ה מנהיג בה את עולמו.
ויש כאן סוד נוסף. כשאתה נותן בשמחה, כשאתה עושה חסד מהלב – אתה לא רק מקבל בחזרה, אתה גם משנה את עצמך. אתה הופך להיות אדם יותר טוב, יותר שמח, יותר מחובר. הנתינה משנה את הנותן לא פחות מאשר את המקבל.
אברהם אבינו לא נהיה אבי האומה בגלל שהיה חכם או חזק. הוא נהיה אבי האומה בגלל שהיה איש החסד. בגלל שהוא נתן מעל ומעבר, בלי חשבון, בלי גבול. והחסד הזה הוא שהפך אותו לראוי להיות האבא של עם ישראל.