בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת, עַם יִשְׂרָאֵל עָשָׂה דְּבָרִים רָעִים מְאֹד – הֵם הִתְחִילוּ לַעֲבוֹד לָאֱלִילִים וְלִשְׁכֹּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶה הָיָה עָצוּב מְאֹד, וַה’ יִתְבָּרַךְ כָּעַס.
אֲבָל אָז קָם צַדִּיק אֶחָד בְּשֵׁם פִּינְחָס שֶׁהוּא הָיָה נֶכְדּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן – וְעָשָׂה מַשֶּׁהוּ אַמִּיץ מְאֹד. הוּא לֹא עָמַד בַּצַּד וְשָׁתַק. הוּא רָאָה שֶׁמַּשֶּׁהוּ רַע קוֹרֶה, וְלֹא חִכָּה שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר יִפְתֹּר אֶת הַבְּעָיָה. הוּא קָם וְעָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַנָּכוֹן – מִיָּד!
בִּגְלַל הָאֹמֶץ שֶׁלּוֹ, הַמַּגֵּפָה הַנּוֹרָאָה שֶׁפָּגְעָה בְּעַם יִשְׂרָאֵל – פָּסְקָה! עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף אִישׁ כְּבָר מֵתוּ – וּפִינְחָס עָצַר אֶת זֶה.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר: “פִּינְחָס, אַתָּה קִיבַּלְתָּ מַתָּנָה מְיֻחֶדֶת – בְּרִית שָׁלוֹם.” מַה זֶה אוֹמֵר? שֶׁה’ נָתַן לוֹ שָׁלוֹם אֲמִתִּי בַּלֵּב, שָׁלוֹם שֶׁלֹּא נִגְמָר לְעוֹלָם. כִּי מִי שֶׁעוֹשֶׂה טוֹב בֶּאֱמֶת – מַרְגִּישׁ טוֹב בֶּאֱמֶת.
אַחֲרֵי זֶה, ה’ בִּיקֵּשׁ לִמְנוֹת מֵחָדָשׁ אֶת כָּל הַשְּׁבָטִים, וּלְחַלֵּק לְכָל אֶחָד אֶת חֶלְקוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כָּל מִשְׁפָּחָה קִיבְּלָה מָקוֹם מִשֶּׁלָּהּ – כִּי כָּל אֶחָד חָשׁוּב!
יְלָדִים יְקָרִים, אַל תְּחַכּוּ שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר יַעֲשֶׂה אֶת הַטּוֹב – אַתֶם תַּעֲשוּ אוֹתוֹ!
פִּינְחָס לֹא אָמַר “זֶה לֹא הָעִנְיָן שֶׁלִּי” אוֹ “מַה יֹּאמְרוּ עָלַי”. הוּא רָאָה מַשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר – וְקָם לְתַקֵּן. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ בְּדִיּוּק אֶת זֶה, לֹא לַעֲמֹד בַּצַּד כְּשֶׁאֶפְשָׁר לַעֲזוֹר, לֹא לִשְׁתּוֹק כְּשֶׁמַּעֲלִיבִים אוֹ פּוֹגְעִים בְּחָבֵר וּכְשֶׁאֶפְשָׁר לְדַבֵּר וְלַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַנָּכוֹן.
שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ.