בשלהי חודש אלול צעד רב עם תלמידו בסמטאות העיירה, ובדרכם חלפו ליד ביתו של החייט. החייט ישב במבואה החיצונית לביתו, לפניו שולחן עץ קטן ועליו בקבוק יין ושתי כוסות, והוא מביט אל השמים ומדבר בינו לבין עצמו.
הרב עצר ממהלכו והטה אוזנו כאפרכסת לשמוע את דברי החייט. גם התלמיד נהג כן.
"ריבונו של עולם", שח החייט, "למרות שאתה מכיר ויודע את מעשיי, אני מפרט אותם בפניך כדי שנתפייס".
התלמיד נדרך. משהו בצורת השיח של החייט עם ריבונו נשמע לו מוזר. אבל הוא המשיך להאזין לדבריו.
"מדי בוקר השכמתי לתפילת שחרית, לאחר מכן פניתי למתפרה ועבדתי עד שקיעת החמה, אז הלכתי לבית הכנסת וקראתי תהילים עד תפילת מנחה, ולאחר התפילה למדתי משניות עד תפילת ערבית, ואז שבתי לביתי, קראתי קריאת שמע ועליתי על יצועי לישון.
"יום אחד הודיע לי הפריץ על הפסקת תפירת בגדיו אצלי, מה שצמצם את פרנסתי באופן משמעותי. בעקבות כך צמצמתי גם אני את סדרי הלימוד שלי, והמשכתי לעבוד במקום לקרוא תהילים לפני תפילת מנחה.
"אבל זה לא הסתיים בכך. מעגל לקוחותיי המשיך להצטמצם, ועקב כך הוסיפה פרנסתי להידלדל, ואני הוספתי שעות עבודה גם על חשבון התפילות.
"ואז הגיע חודש אלול. אני החלטתי שהשנה לא אומר סליחות, כי אין לי פנים לעמוד מולך לבקש סליחה אחרי שהפסקתי להתפלל וללמוד בגלל הקשיים בפרנסה. אבל היום חשבתי לעצמי, איך אעז לעמוד לפניך בראש השנה ולבקש שנה טובה אחרי שלא הקדמתי לבקש את סליחתך על מעשיי הרעים, ולכן החלטתי הערב שאני ואתה נתפייס".
החייט הזדקף, מזג יין אל שתי הכוסות, ואמר: "ריבונו של עולם, היום אני מבקש את סליחתך, ולחיי הדף החדש בחיי אני מרים כוסית". הוא הגביהה כוס אחת, מלמל 'לחיים, לחיים', והגיר אותה אל גרונו.
"וזה בשבילך אבא'לה" אמר החייט, וגמע את הכוס השנייה.
התלמיד המופתע הביט ברבו וגילה שהוא מחייך.
"נכון גם הרב חושב שהחייט זקוק לטיפול?", תהה החסיד.
השיב הרב: "ממש לא. אילו ראית כמה מלאכים ירדו לראות כיצד יהודי שב בתשובה פשוטה לבורא עולם, גם אתה הייתה מחייך".
אהובים יקרים, בורא עולם זיכנו באפשרות לשוב בתשובה לפניו. אז נתוודה על העבר, נקבל קבלה טובה לעתיד ונזכה בקרבת ה'. לחיים לחיים.