מנגינה יקרה

"אם אסק שמיים שם אתה ואציעה שאול הנך"(תהילים פרק קל"ט)

כל אחת באשר היא עוברת קשיים וניסיונות, 

כולם אומרים שירידה באה לשם עליה אך באותו רגע של קושי זה נראה סוף העולם. 

לא תמיד קל להתנחם בעובדה שעוד מעט תבוא העלייה, כי בשעת ניסיון תחושת הנפילה הינה כל כך ממשית שנדמה שנשאר שם לנצח. 

מה יעודד אותנו? איך נשמור על השמחה והסיפוק? כיצד נתחזק דווקא ברגעים הקשים בחיים? 

"אם אסק שמיים" – כשאנחנו בשמיים, בעליה, ב"אורות", שהכול הולך והשמש מחייכת אלינו, אז "שם אתה"-  הקב"ה שם איתנו, נמצא ושמח איתנו בשמחתנו. 

"ואציעה שאול" – אך בשעה שנמצאים בשאול, בתחתית, בזמן שלא הולך כמו שציפינו, כשמרגישים חס ושלום לא טוב, כאשר לא נפקדים בילדים כל כך מהר, כשהפרנסה דחוקה והבעל מעצבן…. בדיוק אז ברגעים הקשים והלא פשוטים, כשבא לנו להיעלם ולצעוק "למה?!" בדיוק שם – "הנך" הקב"ה קרוב יותר, "הנך" מסמל לשון קרבה גדולה הרבה יותר מ"שם אתה". 

הוא ממש צמוד ליהודי שקשה לו, רק תקראי והוא יענה. 

"עימו אנוכי בצרה" – בכל מקום שאנו חווים קושי, אבא שלנו… חווה את אותה תחושה בדיוק. הוא הראשון שרוצה שיהיה לנו הכי טוב ושנהיה שמחים, אך לעיתים הוא מביא עלינו קשיים בכדי שנתעורר ונקרא אליו, בכדי שנתקרב ונאמין בו יותר.

בזמן ניסיון העצה היא להמשיך להחזיק באמונה תמימה, יצר הרע משדל אותך לעזוב לגמרי, להתייאש. כשישיג את מטרתו הניסיונות רק ילכו ויתגברו. 

ברגע הקושי כדאי לדבר עם השם בכוחות שלך, במילים שלך. 

"אבא, קשה לי, אני לא רוצה לעזוב אותך", "אבא, אני יודעת שזה ניסיון, לא פשוט לי אבל תהיה איתי". 

להמשיך ולנגן את אותו משפט כל אחת כאוות ליבה לאביה שבשמיים וכך תיווצר מתוך הקושי מעין מנגינה יקרה שתשמח את מי שאמר והיה העולם. 

כל אחת יכולה להיזכר בתקופות קשות שבהן התפללה בדמעות שליש לאבא שיעזור לה בצרה כלשהי – איזו מתיקות זו, איזו קרבה שלא ניתן לתאר במילים. 

התמודדות נכונה עם הקשיים מביאה לדביקות אמיתית ולחיזוק הידיעה שאין אחר שיוכל לעזור לי בלעדי בורא עולם.