פרק ב – משנה ה' : “הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוֹר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד”
המשנה מלמדת אותנו יסוד חשוב בהסתכלות על עצמנו. מצד אחד היא מדברת על המציאות: כדי להיות ירא שמים באמת ולהתקדם בעבודת ה’, צריך ידיעה, הבנה ועמל בתורה. אבל לצד זה טמון כאן גם מסר עמוק יותר – האדם צריך לדעת מי הוא, לא להישאר במקום של קטנות רוחנית, אלא לשאוף לגדול ולהתעלות.
בדרך כלל היצר הרע מנסה להקטין את האדם. הוא לוחש לו: “כבר נכשלת”, “אתה לא מסוגל”, “זה גדול עליך”. אבל האמת היא הפוכה – אדם צריך לראות את עצמו כמי שיכול להתגבר, לתקן ולהצליח. הסתכלות של קטנות מובילה לייאוש ולנפילה חוזרת, אבל הסתכלות של אמונה בכוחות עצמך פותחת פתח של התחדשות וצמיחה.
כמו שאומר מורנו ורבנו הרב יגאל כהן שליט”א: הצעד הראשון בניצחון על היצר הוא להאמין שאתה יכול. מי שמאמין שהוא מסוגל לקום מחדש – גם אם נפל – כבר נמצא בדרך לניצחון.
ובמיוחד בחודש אלול, ימי הרחמים והסליחות, המסר הזה מקבל חיזוק גדול: זהו זמן שבו הקב”ה קורא לנו להתעורר, להאמין בכוחות שלנו, ולדעת שכל רגע הוא הזדמנות להתחלה חדשה. אלול מזכיר לנו שלא מסתכלים רק על מה שהיה, אלא בעיקר על מה אפשר להיות מכאן והלאה.