מודעה תמימה אחת שחיפשה תורם מח עצם, הובילה לסגירת מעגל מסיפור פתוח מהשואה האיומה, וילד אובד שחזר לחיק הוריו בצורה מרגשת ומטלטלת.
בירושלים קיים רחוב וכיכר שלם בשם ספרא. האם פעם שאלתם את עצמכם במי מדובר? ובכן, עבור השם הזה שילמו משפחת ספרא הידועה בחלקה הגדול בהחזקת תורה – הון תועפות מיליונים רבים. ומכאן מתבקשת השאלה הבאה: מה זכה יתרו שעל שמו נקראת פרשה שלמה? מה הוא עשה שאחרים לא עשו?
המפרשים מבארים שהמידה בה דבק יתרו היא מידת האמת. יתרו לא היה קונה סיפורים בגרושים. הוא גם לא היה מאותם אלה שהיו מעבירים שמועות. יתרו תמיד ירד לפרטים, בדק את האמת ורק אחר כך הוציא אותה מפיו. ועל הזכות הזו של האמת נקראה פרשה על שמו.
מסופר על בחור ממשפחה של שומרי תורה ומצוות שהלך ברחוב ז'בוטינסקי המחבר בין בני ברק לרמת גן, באחד מלוחות המודעות הוא ראה מודעה על בחור צעיר שחלה במחלה הנוראה והוא זקוק בדחיפות להשתלת מח עצם. "ומי שמוכן יהיה לתרום יבוא על שכרו מן השמיים", נכתב במודעה. הבחור התרגש והלך לקופת החולים כדי לבצע את הבדיקות.
לאחר כמה ימים התקשרו להודיע לו שהוא נמצא מתאים. ניגש הבחור אל הרופא המטפל וביקש לפגוש את הבחור שהוא אמור לתרום לו מח עצם. כשהם נפגשו, הוא ראה מולו בחור שעל פי חזותו היה נראה רחוק מתורה ומצוות. למרות זאת, התפתחה ביניהם שיחה ארוכה של כמה שעות, על המחלה, על הדת וכמובן על החיים – שיחה בה הם נקשרו אחד לשני בלב ובנפש.
הבחור חזר לביתו וסיפר לאביו על הפגישה המרגשת שהיתה לו. האבא הקשיב לכל מילה ושאל מי הבחור ומאיזו משפחה הוא. ברגע שהבן אמר מי הבחור ומי אביו, זעק אביו זעקה גדולה ואמר: "מי, הוא? אני אוסר עלייך לתרום לו. על גופתי המתה אתה תתרום לו!"
הבן נבהל מאוד מתגובת אביו "אבל אבא… זה פיקוח נפש!"
והאבא המשיך בשלו: "אתה לא תתרום לו!" הבן לא הבין מה קרה לאביו, הוא ניגש וסיפר את זה לרב מקובל גדול שהגיע באופן מיידי לביתם, ניסה לדבר אל ליבו של האב ולשאול למה הוא מתנגד.
אמר האבא לרב: "אני מכבד מאוד את כבוד הרב, ובוודאי שלא אגרש אותך מביתי, אבל אם תמשיך לנסות ולשכנע אותי, אני אצא מהבית."
אמר לו הרב: "הרי כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו". האב נשאר קר וקפוא ולאחר כמה דקות, לעיני כל ההמומים, פתח האב את דלת הבית ויצא. הרב היה בהלם, פנה לבן ואמר: "יש פה סוד גדול שאני חייב לדעת אותו".
"אבא אדם סגור, אבל כשהוא שותה יין, לבו נפתח. בליל הסדר מצווה לשתות כמה כוסות של יין, אם כבוד הרב יוכל בבקשה להגיע אלינו בסוף ליל הסדר, אולי נוכל לדבר אל לבו", אמר הבן לרב המקובל שהגיע.
ואכן כך היה, הרב הגיע לביתם בסיום ליל הסדר, האב שכבר היה מבושם מהיין פנה אל הרב ואמר: "כבוד הרב, אני מתנצל על התנהגותי באותו יום, אספר לך את הסיפור שעומד מאחורי הסירוב שלי שבני יתרום לבנו מח עצם ואין לי ספק שכבוד הרב יסכים איתי".
"אני ניצול שואה. בגטו היינו כמה גברים בתוך חדר אחד קטן, עובדים קשה ולא מקבלים אוכל, הבן שלי הקטן היה איתנו, אבל הגרמנים לא ידעו על קיומו כי היינו מחביאים אותו בתקרת העץ של החדר. בלילה היינו מוציאים אותו והוא היה גונב לגרמנים אוכל ומביא לנו.
"אותו אדם שאנחנו מדברים עליו, שאתם רוצים ומתחננים שנתרום לבנו מח עצם", ניגש האב לגרעין הסיפור, "היה מומחה לבניית פצצות. הוא היה עובד בשביל הנאצים ובונה להם פצצות. לכן הוא היה מכובד מאוד, היה מסתובב בגטו בגאווה עם שני שומרי ראש. יום אחד הוא נכנס לחדר שלנו עם מקל בידו והחל לדפוק על הקירות עד שהגיע לתקרה. כשדפק בחוזקה על התקרה, נפלו כמה עצים והבן שלי צנח מהתקרה, הוא תפס את בני בחוזקה, עיקם את ידו, הוציא אותו החוצה, סגר את הדלת ושתי יריות נשמעו באוויר. שתי יריות שפילחו את לבי לנצח. ועכשיו תאמר לי כבוד הרב, איך אוכל לסלוח? בני לא יציל את בנו!".
הרב, שהיה מוצף בדמעות, פנה אל האיש ואמר: "אני מבין ללבך, אבל מה הבן שלו אשם? אולי יש משהו שמסתתר פה ואנחנו לא מודעים אליו? הרי נסתרות הן דרכי ה', ומלבד זה, יש לנו אפשרות לעשות פה קידוש ה' גדול, בוא נלך ונדבר איתו.
לאחר שעות רבות של שכנועים מצד הרב, הסכים האב. הם הגיעו לפתח ביתו של האיש וכשנפגשו עיניהם, האב הנרגש כמעט והתמוטט. אבל אז פתח האיש את פיו ואמר: "אתה כועס עליי שנים רבות וכל החיים חיכיתי לרגע שאראה אותך כדי שתדע את האמת ומשמיים זימנו לנו את הרגע הזה עכשיו.
"הגרמנים רצו להרוג את כל הגברים בחדר שלכם, כי הם ידעו שיש שם ילד קטן שגונב להם. אני רציתי להפחית את הנזק ואמרתי להם שאלך ואהרוג רק את הילד בכדי להציל אתכם. כשהוצאתי אותו החוצה, לא הייתי מסוגל להרוג אותו, אבל השומרים היו לידי, לכן יריתי שתי יריות והרגתי את שני השומרים. משם הברחתי את הילד למנזר שהיה בקרבת מקום.
"הגרמנים שידעו שבגדתי בהם, לא יכלו להרוג אותי כי הם היו זקוקים למידע שלי בבניית פצצות ולכן הם פגעו בגופי באופן כזה שלא אוכל להוליד ילדים לעולם. כשנגמרה המלחמה, ידעתי שאין לי סיכוי להביא ילדים לעולם, ולכן הלכתי למנזר וביקשתי את הילד שהשארתי שם. הם החזירו לי אותו, ואני גידלתי אותו כל השנים בחום ואהבה, והילד הזה, שזקוק להשתלת מח עצם, הוא בעצם הילד שלך".
המסר הגדול של הסיפור הוא: לא כל מה שאתם רואים בחיים אתם באמת מבינים, וחייבים תמיד לחתור לחקר האמת, לא לשפוט וכל שכן לא לפגוע גם אם נראה לכם שאתם צודקים, כי האמת – האמת היא אחת!