יצר הרע
אחים יקרים! צריכים לדעת, מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קה' ע"ב), שדרכו של היצר הרע היא, שהיום אומר לו עשה כך, ומחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, ובסוף הולך ועובד רחמנא ליצלן.
אם נשאל אדם שהוא ירא שמים, האם הוא מוכן לחלל שבת, ודאי יצעק: חס ושלום, זה לא מתחיל אצלו. אולם, אם אותו ירא שמים מתחבר עם אנשים שאין בהם יראת שמים, ומתחיל להסתובב עמהם ברחובות, ומרשה לעצמו לראות מה שלא צריך וכו,' עם הזמן, היראת שמים שלו מתחילה להתקרר, רחמנא ליצלן, ואז מה שקורה בסוף, מה שהיה בשבילו "חס ושלום", מתחיל עם הזמן להיות "לא נורא", "מה יש בזה", "זה לא עד כדי כך".
וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (שם): "שכך אומנתו של היצר הרע", זה אומנות של היצר הרע, איך להפיל את האדם בפח, רחמנא ליצלן.
תחבולות היצר
הרבי מפיאסצנא זיע"א, ממשיל את תחבולות היצר, לאדם עיוור המכה במקלו הנה והנה, ומנסה להתקדם. משנתקל המקל במדרכה, משוכנע העיוור שקיר גבוה חסום לפניו, ופונה לחפש דרכים חילופיות. אך האמת היא, שאם ירים העיוור אך מעט את רגליו, אם אך יתרומם מעט, הרי ששוב הדרך פתוחה לפניו… אין קיר ואין מחסום.
היצר הרע תופס בסוף הדרך
רבי בנימין מראדין זיע"א, דיבר פעם על רוע היצר, ואמר על כך, משל למה הדבר דומה: לשתי עיירות של יהודים, שהיו בשני צדי הגבול שבין פולין ורוסיה, וביניהם כשניים או שלושה קילומטרים. והנה קבצן אחד רצה להבריח סחורה מצד אחד של הגבול אל הצד השני, ולהרויח כמה פרוטות. בלילה לקח הוא חבילה גדולה על כתפיו, והחל צועד לעבר השני של הגבול. עוד הוא הולך לאטו בקומה כפופה תחת עול המשא, רואה הוא לפתע לפניו שוטר. כמובן הקבצן נפחד מאוד, השליך החבילה מעל כתפיו והמתין לתוצאות. אבל לרוב פליאתו, השוטר מביט עליו, רואה אותו ואינו אומר כלום. משראה שאין השוטר עושה מאומה, נגש בפסיעות מהוססות אל החבילה, לקח אותה על כתפיו, המשיך אט אט בדרכו, והשוטר עדיין מביט עליו, וכך המשיך בדרכו. ולבסוף כשכבר הגיע ממש לגבול, והנה עוד כמה פסיעות הוא בעבר השני, נגש אליו השוטר וצעק: מה יש לך בחבילה? הקבצן התחיל לגמגם, כמובן, והשוטר הבין מיד במה מדובר, נפנף לו בחרבו והורה לו לחזור מיד למקומו.
אמר לו היהודי: רשע מרושע שכמותך, הלא ראית אותי מיד בהתחלה, וגם הלכת אחרי כל הדרך, מדוע שתקת? למה לא החזרת אותי כשהייתי עדין בתחילת דרכי, אלא שרצית להכעיסני, לשבור אותי בגופי ונפשי, מפחד וכובד המשא שעל כתפי, וכעת אתה מחזירני שוב לישא המשא הגדול הזה ולשוא?
כך היא גם דרכו של היצר הרע, שהוא גם מלאך המוות, מניח הוא לפני האדם את הבלי העולם ותענוגיו, ומשכנעו שכדאי לו ליהנות מהם, ושרק יהיה לו טוב מזה. וכשאדם גומר לבלות ב"טוב" המדומה שבעים שנה, בא אליו הוא בעצמו, ומעניש אותו על כל מה שעשה. קול דודי (עמוד פ"ה).
