הרב משה פינטו
הנה כל מי שעוסק בחינוך, יודע ומכיר בילד שהוא בעל תדמית של "הכבשה השחורה" של הבית, זה שמרגיש או נתפס כשונה, מרדן או לא מתאים לתבנית המשפחתית. הדרך הנכונה היא לא להתבייש בו ולשים אותו בפינת המשפחה, ולתת לו הרגשה שהוא אינו קיים. אלא ההיפך הוא הנכון! ילד זה זקוק לגישה שתשנה את התדמית שלו ראשית בעיני עצמו ואחר כך בעיני הסובבים.
בפרשת "משפטים" הפרשה אשר עוסקת בכל ענייני דיני ממונות החשובים פותחת תורתנו הקדושה
בענין עבד עברי שנמכר לשש שנים אצל האדון בגלל שהוא "גנב" ובית הדין מוכרים אותו לעבד בגין זה. ושואלים על זה בעלי המוסר, לכאורה מן הראוי היה לפתוח את הפרשה החשובה בנושא יותר מכובד כגון "אם כסף תלוה את עמי" העוסק בחסד וכו' מאשר לפתוח בגנב יהודי שנמכר לעבד, שראוי היה לכתוב את הלכותיו בקצה הפרשה?
אלא זאת התורה מלמדת אותנו אם יש לנו בן שהוא "לא הכי מוצלח" בלשון המעטה, לא שמים אותה בקצוות ומסתירים אותו מפני כל אלא אדרבה דוקא עם הבן הזה שהוא "מיוחד" אתו פותחים את הפרשה, אותו שמים בפרונט, ואותו מנסים לרומם להאדיר ולהעצים, להפוך את השוני שלו ממשקולת – ליתרון.
ראשית לשנות את השפה שבה מדברים עליו. במקום לומר "הוא תמיד עושה צרות", יש להדגיש את המעלה שיש בשוני שלו. לדוגמה, אם הוא מרדן, אמור: "יש לו את האומץ להגיד מה שהוא חושב" – זה הופך חולשה לכוח.
שנית, לתת לו תפקיד חיובי בבית שמתאים לטבע שלו. וכשהוא מרגיש שהשוני שלו תורם, התדמית של "כבשה שחורה" מתחילה להתפוגג, והוא נתפס כמי שמוסיף צבע ולא מפריע.
שלישית, שנה את הדינמיקה המשפחתית על ידי יצירת חוויות משותפות שבהן הוא זוכה להצלחה. לדוגמה, תכנן פעילות שבה הוא יכול להוביל או לבלוט בדרכו, כמו טיול שבו הוא בוחר את המסלול. כשהמשפחה רואה אותו מצליח, התפיסה כלפיו משתנה בהדרגה.
לדבר איתו שהשוני שלו הוא מתנה, וכשהוא מפנים שהוא לא "טעות" אלא חלק ייחודי מהפסיפס המשפחתי, גם האחרים מתחילים לראות זאת.
השינוי בתדמית לא קורה בן לילה, אבל כשמפסיקים לראות בו "כבשה שחורה" ומתחילים לחגוג את מי שהוא, הוא הופך למקור גאווה ולא לנטל. זהו חינוך שמאיר את האור הפנימי.