"זאת חקת התורה אשר ציווה ה' לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה". אומרים חז"ל: "חוקה חקקתי, גזרה גזרתי, ואין אתה רשאי לעבור על גזרתי". המצווה הכי לא מובנת בתורה, שאין בה טיפת היגיון לפי השכל שלנו – זו מצוות פרה אדומה. אדם שנטמא למת צריך להיטהר באפר פרה אדומה: שוחטים אותה, שורפים, לוקחים את האפר, מערבים עם מים ומזים על הטמא. והנה הפלא – הכהן שמזה נהיה טמא, והטמא נהיה טהור. שלמה המלך אמר על המצווה הזאת: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". החכם מכל אדם ניסה להבין את הסוד – ולא הצליח.
ולא זו בלבד: אומר האור החיים הקדוש: "זאת חקת התורה" – זו החוקה של כל התורה כולה. יש כאן משהו שהקדוש ברוך הוא רוצה ללמד אותנו. בפרשה הקודמת קראנו על קרח שעירער על משה רבנו, שאל: "טלית שכולה תכלת צריכה ציצית? בית שכולו ספרי תורה צריך מזוזה?" עירער על ההיגיון שבתורה. לכן בפרשה שלנו בורא עולם אומר: "זאת חקת התורה" – יש שני סוגים של מאמינים. יש מי שחוקר הכל בשכלו: למה זה טוב? למה זה רע? למה זה חולה? למה זה עשיר? כל הזמן חוקר שאלות אמונה מול בורא עולם. סופו של אדם כזה ליפול.
למה? כי "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" – אם שלמה המלך לא הצליח להבין, איך אתה תצליח? מי שמחזיק מעמד בסופו של דבר, הוא רק מי שמבין שאין לו מספיק שכל להבין. זה לא שבורא עולם מצפה ממך שלא תפעיל שכל – אתה יכול לשאול שאלות, זה גם יעזור לך לגדול ולהבין. אבל דע לך: אם לא מצאת תשובה, החיסרון הוא לא בבורא עולם – הוא בך. וזה קשה לאדם לקבל.
זה כמו חולה שנכנס למנתח מח, ופתאום אומר לפרופסור: "אני חושב שיש לך טעות, תחתוך דרך האוזן". הרופא שואל: "כבודו פעם למד רפואה? מה זה מח בכלל?" כל בר דעת יצחק עליו. כך גם מי שבא ושואל "איפה אלוקים היה בשואה?" – אתה מכיר את אלוקים? פעם למדת מי זה? היה לך דו שיח איתו? אין לך טיפת ידיעה ואתה בא ושואל שאלות. גם אני שואל לפעמים "למה כואב לי?" אבל אני לא תולה את זה בבורא עולם, אלא בעצמי.
"זאת חקת התורה" – תמימות. התמימות היא הדבר היפה ביותר בעולם. אנשים שמסרו נפשם על קידוש ה' לדורי דורות דווקא היו האנשים התמימים, לא דווקא החכמים שהתפלפלו. יש בורא לעולם במאה אחוזים, תורה מן השמיים במאה אחוזים, הוכחות חד משמעיות, אוהב אותי במאה אחוזים. יש לי שאלות עליו? אין לי מספיק שכל להבין אותו. זו תמימות. הדבר היפה ביותר שהחזיק אותנו עד היום הוא דווקא "לא יודע, אני לא מבין, אלוקים ציווה – אני עושה". "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" – כך חיו אבותינו, כך נחיה אנחנו. ויש בפרשה עוד לימוד: משה רבינו במעמד מי מריבה פגע בעם ישראל במילה "המורים". על מילה זו נענש שלא יכנס לארץ. מכאן למדנו שהקדוש ברוך הוא מקפיד מאוד על פגיעה בדיבור. אני בעצמי חוויתי את זה: שבע שנים לא היו לי ילדים, עד שנזכרתי שפגעתי בבת ישראל שרציתי להתחתן איתה ופשוט נעלמתי לה. חיפשתי אותה, התנצלתי בדמעות, היא מחלה – וחודש אחרי אשתי נפקדה. הקדוש ברוך הוא מאוד לא אוהב שפוגעים זה בזה.