אנו נמצאים בשבת שלפני ל"ג לעומר – יום ההילולא של התנא הקדוש רשב"י זיע"א, ימים של גילוי האור הפנימי וממילא נדע להעריך את עצמנו יותר.
מעשה שבא לידי הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א מיהודי מאמריקה, וכך היה המעשה: הוא שהה בתחנת הרכבת התחתית בארה"ב, ואיכשהו בלא שימת לב הוא מעד לתוך פסי הרכבת יחד עם תיקו, מהלחץ והבהלה והגובה לא היה יכול לחזור למדרכה, ניסה שוב ושוב אך ללא הועיל, והכרוז מכריז שרכבת מהירה נכנסת לתחנה, פאניקה ובהלה היתה באותה השעה בתחנה, וזעקותיו וזעקות האנשים ששהו היו בערבוביה, והנה מרחוק מבחינים ברכבת המתקרבת במהירות לתחנה. ונהג הרכבת קלט את הדבר וצפר, וידע שאין לו אפשרות אפילו לעצור, והצפירה היתה נשמעת כצפירת מוות של הרכבת יחד עם זעקותיו של האיש, [זהו מעמד נוראי רק למי ששומע ה"י].
ולפתע פתאום קם לו 'כושי' גבה קומה ורחב ממדים, ומזנק לתוך פסי הרכבת ושולה את מיודענו בשניה האחרונה. ובאותו הרגע עוברת בחלל הרגשה נפלאה ומתוקה, ממש שמחה וצהלה. כולם אצו רצו לכיוון המושיע ה'כושי', 'גיבור האירוע', והוא מסתכל עליהם בעיני עגל – מה אתם רוצים ממני?!
פנו אליו האם אתה מבין שהצלת חיים של בן אדם?! פונה אליהם ה'גוי' ואומר לא היה בכוונתי להציל חיים של בן אדם, אבל עשיתי חשבון שאם הרכבת תעבור כעת ותדרוס אותו למוות, הפרוצדורה שתהיה היא עצירה לכמה שעות להמשך פעילות הרכבות באזור, ואני מאד ממהר לעבודתי – כמנקה במסעדה ואמור בשעות אלו להרוויח כמה עשרות דולרים, והיה לי כדאי לסכן את עצמי כדי לא להפסיד כמה עשרות דולרים. עד כאן המעשה המזעזע. זה פחד פחדים מהי ההסתכלות של אותו גוי עלוב.
אבל הבה ונתבונן באופן אובייקטיבי בעומק נפשנו ו'נגלה' שפעמים אנו מוכרים את המושג חיים [או באופן הרוחני או באופן הגשמי] שלנו ושל חברינו בשביל בצע כסף או 'כבוד' והמסתעף. 'אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה' כאשר בורא עולם יעמיד אותנו בפני מצב של אחד על אחד, ה' יצילנו, "והוא רחום יכפר".
ואנחנו צריכים ליישם בתוכנו עוצמה פנימית חזקה ובלתי מתפשרת, ששייכת רק לעם היהודי בלבד.
שבת שלום ומבורך
ניתן לשלוח שאלות חינוכיות למייל: 8645503S@GMAIL.COM נשתדל לענות עליהם.