כל אדם שואף להיות אדם מצליחן, כל אחד ושאיפותיו בתחום המעסיק אותו. גם אם לא מדובר בשאיפה מסוימת, כל אחד מאיתנו מעוניין לחיות באווירה של שמחה ובמצב רוח חיובי.
אך ישנו רגע שבו כולנו נתקלים בשאלה לא ברורה: מדוע ישנם ימים בחיים שבהם מצב הרוח שלנו כביכול אינו באמת בשליטתנו? אנו מתחילים את היום ברגל ימין — ומשהו קורה; איפשהו במהלך היום מצב הרוח משתנה. תחושה מוזרה של כעס או עצבות לעיתים משתלטת עלינו ללא כל סיבה הנראית לעין.
לא פעם ולא פעמיים שמעתי אנשים אומרים: "לא יודע מה יש לי, אני בלי טיפת מצב רוח". לתופעה הזו יש הסבר מרתק, שיכול להעניק לקוראי המאמר שליטה גדולה יותר בתחושות העוטפות אותם.
התפיסה המקובלת כיום היא שהתחושות של כל אדם הן תחושות פרטיות שלו, שאינן מסוגלות להשפיע על אדם אחר.
אך שימו לב לנתון מרתק: בשנת 1991 חוקרים בארצות הברית גילו דבר מפעים. עד היום חשבנו שהמח הוא מרכז השליטה הגדול של הגוף, אך החוקרים גילו שהשדה החשמלי של הלב חזק פי 60 מזה של המח, והשדה המגנטי חזק פי 5000.
אך התגלית העוצמתית אף יותר היא, שאותו שדה מגנטי אינו נשאר בתוך הגוף, אלא יוצר מעטפת חיצונית. אותו שדה מגנטי משדר בדיוק את התחושה של האדם לאלו העומדים סביבו. אם האדם כועס — הלב משדר תדר משובש ולא תקין, שמצליח להשפיע על סביבתו.
והנה לנו תשובה מדויקת: מדוע אנו לעיתים מרגישים תחושות מוזרות? אנו לא אשמים. ככל הנראה, יש בסביבה שלנו אדם שכועס או נוטה לעצבות — ותחושה זו חודרת גם אלינו.
גם בתורה, וגם להבדיל בדברי חכמי אומות העולם, ניתן למצוא רמזים להבנה הזו. לאחר חשיפת המחקר, אפשר להבין בצורה פשוטה יותר את בקשת והוראת חז"ל: "הרחק משכן רע". לכאורה, מה אמור להעסיק אותי בהתנהגותו וצורת חייו של השכן שלי?
אלא שחז"ל, שידעו היטב את השפעת המחשבות והמצבים השליליים, הבינו שלא רק השכן הרע סובל וחי במצב לא טוב — אלא גם שכניו עלולים להיפגע. כפי שאמרו חז"ל: "אוי לרשע ואוי לשכנו".
ולהבדיל, הפילוסוף העסקי והמוטיבציוני ג'ים רוהן אמר: "האדם הוא הממוצע של חמשת האנשים הקרובים אליו ביותר". ציטוט קצר זה מסביר לנו היטב את חשיבות ההשקעה בבחירת הסביבה שלנו.
אדם הרוצה לחיות חיים תקינים אינו יכול לומר לעצמו: מספיק שאני אעשה כמיטב יכולתי, מבלי להתייחס לאנשים שסביבי.
מכיוון שבסוף, האדם לא נהיה מי שהוא במקרה — אלא נהיה מי שהסביבה שלו מאפשרת לו להיות.