שלום לעם ישראל היקרים והחביבים.
נשאלתי מאת משגיח בישיבה, שמתנהג עם תלמידיו בצורה חביבה, ואת הבחורים להתפלל בישיבה רוצה הוא לחנך, וכך יתרגל כל אחד לקום מוקדם גם כשיהיה אברך. ושואל אם מותר לרשום על לוח המודעות, את שמות הבחורים שאינם מגיעים לתפילות, לדרבן אותם עם כל הישיבה בתפילה להיות. כדי שלא ילכו להתפלל במקום אחר, ובעקבות כך את ההגעה לסדר לאחר.
ועניתי לו מה שרבי ניסים קרליץ בספר חוט שני (פרק א' סעיף ו' עמ' תל"ו) כותב, דבר שעל הלב מאוד מתיישב. שאסור לרשום את מי שלא מגיע לישיבה להתפלל, אלא רק את מי שראוי לגמור .עליו את ההלל, לשבח את מי שמגיע לתפילה מדי יום בזמן, להשתפך לפני קונו הוא מוכן ומזומן. כי מותר להזכיר לטובה את מי שנוהג כדין, ולהשמיט את מי שאינו רוצה להבין, שלהתפלל בישיבה זה חלק מהתקנון, וישיבה היא אינה פעוטון או גנון.
ונסיים בסיפור עם לקח מיוחד, שיכול לעזור לכל אחד ואחד:
למרן הרב שטיינמן זצ"ל היה בישיבה בכפר סבא, תלמיד שלא היו לו אמא ואבא. והתלמיד שלא זכה לגדול עם הוריו, לא היתה לו בושת פנים מהרב, כיון שהיה לא עלינו יתום, לא למד להתנהג בדרך ארץ בשום מקום. ופעם פתח את פיו והוציא את לשונו כלפי הרב, אך הרב כלל וכלל לא נעלב, והפנה את מבטו לצד אחר, אבל הבחור לא חשב בשום פנים לוותר. הלך לאותו צד שפנה הרב אליו, ולמרות כן התעלם וכלל לא נעלב. כשהמשיך הלה להוציא את לשונו לכל עבר, קם הרב שטיינמן והלך ונכנס לחדר. והתעלם מהבחור כאילו לא עשה דבר, ומבחינתו כאן הסיפור נגמר. לימים השתפר הבחור ונהיה מגדולי ראשי הישיבות, וזאת בזכות הרב שהחליט למחול לו ולחשות. ואמר שלא נפגע מכבודו דבר, ומה שהיה כבר מזמן עבר.
לפעמים אדם צריך לדעת להתעלם, למה שזכה אותו בחור אף אחד לא היה חולם.
נחפש תמיד באחר רק דברים טובים, ואת כל אחד מעם ישראל נשתדל להרים.
ניתן לשמוע חיזוק קצר מדי יום ביומו בהלכות שמירת הלשון בטל.077-2222-069 (שלוחה 3 ואחר כך הקש 1).
