נמשיך בס"ד לדון בנושא הנפלא -גיל ההתבגרות.
הילד המתבגר עלול לפגוע ולזלזל בהוריו ח"ו, ואף להתחצף אליהם. עלינו כהורים להתעלם, לא לראות, לא לשמוע, ובעיקר לא להיפגע, לא לפרש כפגיעה אישית, כי הנזק הוא עצום ונורא.
על ההורים לזכור שזה ההזדמנות ל-'דוגמא אישית' להיות הורים בוגרים, בכל מקרה ובכל מצב לא נגררים אחר הילד, לא מחקים את ההתנהגות שלו, לא מדברים ב-'שפה' שלו, לא יורדים לסגנון דיבור שלו.
גם אם הילד הרים את הטון, ההורים צריכים לשמור על טון רגוע, ולזכור את דברי החכם מכל אדם שלמה המלך ע"ה: "לשון רכה תשבר גרם" (משלי פרק כה פסוק טו). ההיפך אתם תנצחו, אתם תובילו אותו בענק אליכם, אם תשמרו על קור רוח, הוא מאבד שליטה והם שומרים על שליטה עצמית.
גם אם נראה שהוא כאילו חזק וחסין, הוא רגיש ופגיע יותר ויותר, בהתנהגות המזולזלת שלו הוא בעצם אומר, אני רוצה אתכם, אני רוצה שתעזרו לי, תדמיינו אותו באותו רגע צועק בדיוק הפוך: אבא ואמר אני אוהב אתכם, אני רוצה חיבוק, אני רוצה אהבה.
הילד המתבגר רגיש מאד לפרטיות ולכבוד, זה חשוב וחיוני עבורו מאד, אבל הוא גם זקוק לזה בשביל ההתפתחות וההתקדמות בחיים. על ההורים להמנע מלהתערב בחייו הפרטיים והאישיים בכל דבר ודבר, שכמובן לא נוגד את כללי וחוקי הבית, וגם בכגון אלו צריך בחכמה ובתבונה, כי התערבות פוגע בו ומרחיק אותו מהקן הביתי.
על ההורים להיות עניינים ושכליים, לא לרדת לרזולוציות שלא מתאימים.
חשוב לדעת: שההורים הם הכח העוצמה והחוסן של הילד, נזהר מהתגובות המיידיות שלנו.
ומאד להזהר מלתת הרצאות, הילד המתבגר שבע מהרצאות ונאומים בנושאים החשובים לנו, הוא שומע בבית ובמוסד החינוכי אין ספור הרצאות ונאומים, הוא מתעייף, משתעמם ומאבד ענין.
אני רוצה לסיים את הנושא החשוב שאין בארבעה מאמרים כדי להקיף נושא כזה ענק. אבל לא להתייאש גם אם נכשלנו בכל הכלים שקראנו, נישא שוב תפילה ונשתדל לעשות את המירב, והקב"ה יתן שנזכה לנחת דקדושה מכל יוצאי חלצינו אכי"ר.