דרש רבי יהודה (סוכה נב' ע"א): לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעים בוכים ואומרים היאך לא יכלנו לכבוש את חוט השערה הזה וכו'.
כולם תמהים, איך יתכן ששם, בעולם האמת שהכל ברור וצח עדיין ישנה מחלוקת כה קיצונית בין הצדיקים לרשעים? איך נסביר זאת ששניהם בוכין יחד, על אותו הדבר ממש, וכל אחד בוכה הפוך מחבירו?
ומבאר רבי שלום שבדרון זיע"א ממה ששמע מהרב מבריסק זיע"א שבאמת אין כאן כל סתירה, רק כל אחד בוכה על יצר הרע אחר…
שכשבא היצר הרע בתחילה אל האדם להכשילו בעוון, נותן לו הקב"ה כח להתגבר עליו.
והנה, אם האדם אמנם התגבר עליו בפעם הראשונה נמצא שעתה הוא גבוה יותר וחזק יותר מהיצר הרע, וכעת צריך היצר הרע להתחדש ולהתגבר בכח רב בכדי לגבור עליו, ושוב האדם צריך להתגבר יותר על היצר הרע, לחזק את עצמו יותר, וחוזר חלילה, היצר הרע צריך להתגבר ולהתחדש שוב ושוב, והאדם אף הוא צריך להתגבר כנגדו, ונמצא שבאמת בסופו של דבר האדם עלה ונתעלה ממש על הר גבוה, מחמת שטיפס יום יום על היצר הרע שהתחדש!
לפיכך הצדיק שבאמת נלחם, עלה והתעלה, טיפס בכל יום על היצר הרע שהתחדש והתגבר עליו, באמת רואה הר גבוה שהרי יצרו אכן גדל והתעצם ככל שהוסיף הוא להתגבר עליו, אך הוא נמצא למעלה, בפסגת ההר, מעל היצר הרע, שהלא ככל שגדל וגבה יצרו, גדל אף הוא כנגדו יותר! וכעת בוכה הוא איך הצלחתי לטפס על הר כה גבוה?!
אבל הרשע שתכף בתחילה לא נלחם ביצר הרע, הרי שבאמת היצר הרע נשאר אצלו כחוט השערה כפי שהיה, לא נתחדש אצלו מאומה, שהרי לא נזקק הוא להתחזקות על מנת לגבור על יריבו, שכן תכף נפל האדם לרשתו כדג רקק.
ולכן כשעומד לו הרשע לבסוף, מסתכל על היצר הרע ובוחנו, רואה הוא באמת שהיצר הרע אינו אלא חוט השערה ממש! ומפני כן הוא בוכה למה לא התגברתי על חוט השערה?!
ונמצא שרק לנו, כשאנו רואים את הגמרא, קשה איך שניים בוכים על אותו הדבר בהיפוך. אבל האמת היא שאינם בוכים על אותו יצר הרע כלל וכלל, אלא כל אחד בוכה על היצר שלו. לצדיקים יצר הרע אחד, ולרשעים יצר הרע אחר. קול דודי (עמוד ה').
שודד מתחזה
המקובל רבי יוסף גיקטיליא זיע"א הסביר את תפקידו של היצר הרע במשל נוקב: שודד רע מעללים החליט להפיל ברשתו סוחר תמים. התחזה למובטל מחוסר עבודה והציע עצמו כעוזר לסוחר תמורת דמי מזונות בלבד התקבל לעבודה והוכיח חריצות ומסירות. מלא כל שליחות במהירות וביעילות עסק בכל מלאכה וקנה את לב בעליו. רכש מיומנות במסחר הבין בטיבן של סחורות ובעזרתו הצליח בעליו להתעשר עושר רב.
או אז הגיעה שעתו ואמר לאדוניו: כשהלכתי בשליחותך למקום פלוני ראיתי שסחורה פלונית מבוקשת מאד ומחירה האמיר במקום פלוני, לעומת זאת, מצויה היא בשפע ומחירה בשפל. שמע לקולי מכור כל נכסיך ולוה ככל אשר תשיג ידך נסע לשם ונקנה בכל הכסף את הסחורה הזולה, נביא אותה למקום השני ונרויח עשרת מונים. אך שמור ונצור את הדבר בסוד, פן תתפשט השמועה ויקדימונו אחרים.
שמע הסוחר לקולו ומכר כל סחורתו, ואף את חנותו ואת ביתו, הלא בתוך שבועיים ימים יכפל רכושו בכמה מונים. לוה מכל הבא לידו ונסע עם השודד המתחזה. בדרך עמד עליו השודד והרגו ונטל את כל כספו.
זו דרכו של היצר הרע וזה פתיונו של האדם, היצר נדמה לו כעוזר נאמן הולך הוא אחר עצתו כסבור שמרויח מכך רוחש לו אמון ואינו מבין שהיצר ממתין לשעת הכושר כדי להפילו מכל אשר לו.
