מה? כל הבית על הכתפיים שלי?!
כולם יודעים כי האישה היא מקור הכוח בבית, אם האישה שמחה כל הבית שמח, אם האמא צנועה הילדים מכובדים.
נשים רבות מתרעמות על עובדה זו ותוהות- היכן מקומו של הבעל?! למה שהאחריות לא תחול גם עליו? איך הוא ישן כל כך טוב בלילה כשהילדה משתעלת?
מדוע אשת החיל מוטרדת מהכביסה והכיורים, משטיפת הבית והכנת האוכל?!
למה רוב הבעלים לא מסוגלים פיזית לקפל כביסה כמו האישה?!
ולמה הוא לא שם לב שהוא דורך על צעצועים בכניסתו לבית? ובכלל לא אכפת לו שהמפית בשולחן שבת מתאימה לכוסות?
כולנו יודעות (ואולי שוכחות) שהאישה בנויה אחרת מהגבר, אם נרצה ואם לאו.
השם יתברך ברא את האישה מהצלע – מאיבר מוצנע, מוסתר.
לכן האישה יותר פנימית, יותר ביתית, אוהבת ודואגת לבית שלה.
היא המנוע של הבית – לא רואים אותו והוא לא אמור לעשות רעש, אבל הוא מפעיל את הבית כולו.
הגבר נברא מעפר, מה שכותבים על העפר נמחק לאחר כמה רגעים. בדיוק כמו הסיפור רווי הפרטים שסיפרת לבעלך ולאחר שנייה הוא לא זכר את תחילת השיחה.
גם אם ננסה להילחם בזה, קרי לנסות לדבר שעות ולכעוס שהוא לא זוכר, לא מקשיב בכובד ראש, או לחילופין, להיות מתוסכלת מהעובדה שהכול על הכתפיים שלך ושהוא לא דואג לפרטים הקטנים שאת דואגת – זה לא יעזור. כי נבראנו שונים.
וזה לטובה, האישה מקבלת כוחות מחוזקים עבור זה.
לא שמענו מעולם את הרמטכ"ל או את ראש הממשלה מתלונן ואומר: "אוף, למה הכול עליי" !
הפוך – הוא שמח בזה. הוא מאוד רוצה את התפקיד החשוב הזה ומייחל שיבחרו בו שוב.
ואת? נבחרת.
בכל יום ביומו שהקב"ה מחדש בטובו מעשה בראשית הוא לוחש באזנך: "נבחרת! להיות אישה בבית יהודי! אמא בבית יהודי!" אחריות? בהחלט. אבל מחמיאה !
תשמחי בעבודה שלך.
תעריכי כל פעולה קטנה שלך, היא ענקית בשמיים.
ואם כל זה לא שכנע אותך – אז קבלי טיפ!
בין כך ובין כך את עושה- אז עדיף לשמוח בעשייה ולבצע את אותן פעולות בחיוך ולא בפרצוף חמוץ וממורמר. את המרוויחה הראשונה מהשמחה שלך…