אודות שאלת מר בענין אדם שהתאחר בערב שבת להגיע לבית הכנסת, וכרגע ישנן שתי אפשרויות העומדות לפניו או להתפלל ביחיד בביתו קודם שקיעת החמה, או ללכת לשטיבלאך שהוא במרחק עשר דקות הליכה, אך עד שיגיע לשם כבר תשקע החמה, ולא יוכל לקבל שבת קודם תפילת מנחה. האם יש להעדיף תפילה בציבור או קבלת שבת. הנני להשיבו בקצרה כמסת הפנאי.
הנה מה שכבודו הניח שאם התפלל לאחר שקיעה החמה יפסיד מצוות קבלת שבת ותוספת שבת, אינו מדיוק, שכן עיקר קבלת השבת היא מה השביתה ממלאכה, וזה יכול לעשות אף במקרה הנזכר, וכמבואר בחזון עובדיה (שבת ח"א עמ' רסו).
אלא שהיותר טוב ונכון במקרה כזה, שיקבל עליו שבת בפה מלא (או במחשבה כמו שכבר הארכנו במקום אחר מעיקר הדין סגי בקבלת שבת בלבו), ויעשה תנאי שאינו מקבל שבת לכל דבר, אלא לענין מלאכה, ובזה אין שום חשש שהתפלל מנחה לאחר מכן. וכמו שמתבאר בדברי הט"ז (סי' רסג סק"ג), דשפיר דמי יכול לקבל עליו שבת לענין מלאכה ולא לגבי שאר דברים. ועיין עוד בשו"ת ארץ צבי (פרומר סי' ס), שכתב עצה שיעשה תנאי קודם השקיעה, ויאמר 'אם הלכה כדעת הגאונים שמיד אחר השקיעה מתחיל בין השמשות, אני מקבל עלי שבת מיד, ואם אין הלכה כהגאונים אלא כרבינו תם, איני מקבל שבת אלא אחר חצי שעה מן השקיעה'. ודי שיעשה תנאי זה פעם אחת בשנה (ברכי יוסף סי' רעט, וחזון עובדיה שם). אבל מעיקר הדין אין צריך לכך אלא יעשה כנ"ל. וכן העלה ידידינו הגאון ר' יצחק לוי שליט"א בשו"ת אבי בעזרי (סי' נב).
והדין נוהג גם אצל בציבור, כגון שאיחרו להתפלל, ואם יתחילו עתה לא יספיקו לסיים תפילת לחש, קודם שקיעה החמה, ולא יקבלו שבת קודם השקיעה, ג"כ יש להורות שיעשו כנ"ל. וע' למרן רה"י הגאון הנאמ"ן זצ"ל בירחון אור תורה (אייר תשד"מ), שהעלה שיתפללו ערבית שתיים, כדי שלא יפסידו מצוות תוספת שבת. אך לפי האמור יש לנהוג כנ"ל, ויכול לקיים שניהם. ועיין עוד בספר מנוחת אהבה (ח"א עמ' קה).
מסקנת הלכה: אדם המתאחר להתפלל תפילת מנחת של ערב שבת קודש, יכול לקבל עליו שבת קודם שקיעה החמה לפרוש ממלאכה, אבל לא לשאר הדברים, ויכול להתפלל אף לאחר שקיעת החמה במקרה כזה.