חג הפסח

מעשה שהיה באדמו"ר, שהגיע אליו אחד מתלמידיו בדמעות שליש, ושטח את בקשתו שיצילהו ממידת הכעס שהשתלטה עליו לחלוטין, עד כדי כך שאפילו זבוב שנקלע למכוניתו, יכול להוציאו מדעתו, עד כדי ניפוץ השמשות. ושלא נדבר מה קורה אם הבן שלו שפך כוס קפה על הספה, שאז זה יכול להיגמר חלילה בבית חולים…

האדמו"ר הקשיב, ובשתיקה קודרת סימן לתלמידו לעזוב את חדרו, ולהמתין בחדר ההמתנה.

כשיצא זה, קרא האדמו"ר לשמשו, והורה לו לצאת לחדר ההמתנה, ולהציק לתלמיד העצבני, כדי לבדוק את קצה גבול היכולת לסבלנותו…

השמש עשה כמצות רבו, ויצא עם כוס קפה שחור ורותח, וכדרך הילוכו השמיט את הכוס מידו על חולצתו של התלמיד, שמשום מה נותר רגוע וְשָׁלַו, למרות שהשמש לא טרח להתנצל, או לעזור לו לנקות את החולצה המטונפת.

השמש שהיה עב בשר, ראה שעל בוהן רגלו של התלמיד מלופפת תחבושת שמעידה על ציפורן חודרנית… ומיד דרך על הבוהן עם כל כובד משקלו, אך גם כאן התלמיד לא צייץ, ואפילו הציע לשמש מקום ישיבה בחדר ההמתנה.

השמש שכבר החל לאבד את סבלנותו, מבלי לחשוב פעמיים, הניף את ידו אל על, והנחית סטירה מצלצלת על לחיו של התלמיד, שבמקום להזדעזע לזעום ולהשתולל, התגלגל מצחוק והחל לזמזם שירי ליל שבת…

האדמו"ר שצפה בכל הנעשה מבעד לחרכי הדלת, מיד קרא לתלמידו ושאלו: מדוע באת אלי בטענה שמידת הכעס מוציאה אותך מדעתך? הלא השמש המסור ניסה לעורר את זעמך זה שלש פעמים בכל מיני אופנים, ואתה נשארת בשלוה, כגדולי החסידים אשר תיקנו את מידותיהם כליל?!

ואז כתלמיד העולה על רבו השיב התלמיד בגאוה: כבוד הרב'ה יַדַע, שכאשר נכנס שַׁמָּשׁו המסור לקבל את ההוראה להציק לי, שכח הוא לסגור את הדלת, וכשהרב'ה ביקש שיציק לי כדי לבדוק את קצה גבול היכולת… שמעתי את כל הנאמר מילה במילה, וכיון שכך, לא הצליח השמש להרגיזני, היות וידעתי שכבוד הרב'ה בכודו ובעצמו שלח אותו אלי.

האדמו"ר שחיכה להזדמנות זו, הכה על השולחן ואמר: ישמעו אוזנך מה שפיך מדבר, הלא הרגע אמרת שאם אתה יודע מי שלח את המציק אזי אין סיבה לכעוס, משום שאתה יודע שזהו מבחן של הַמְּשַׁלֵחַ. אם כן, הרי אתה יודע שיש בורא לעולם, שהוא שולט ומשגיח על כל אחד ואחד מאיתנו בהשגחה פרטית ומופלאה, ו"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה".

התלמיד ההמום תיכף הספיק לעכל את התרגיל, וכבר האדמו"ר המשיך ואמר: הנה לך פתרון מיוחד עבור מידת הכעס המגונה שמקוננת בגופך: מעתה כל פעם ששום בריה בעולם תנסה לעורר את זעמך, תדע לך שבורא עולם בכבודו ובעצמו שלח את האובייקט הנוכחי כנסיון…

* * *

לאחר שהתכוננו לחג הפסח ע"י שביערנו את החמץ הפיזי, ואת החמץ שבלב, הגיע שעת המבחן בליל הסדר כאשר יש הרבה לוגיסטיקה והתמודדויות, שמטבע הדברים מעלים את מפלס הלחץ הנפשי, ובדיוק אז מגיע היצר הרע (למקום הנכון ובזמן הנכון). וזורק פצצה באויר…- הילד שפך על חולצתך החדשה והבוהקת את הכוס הראשונה מתוך ארבעת הכוסות…

ועכשיו מגיע הנסיון האם לדלג מעל המכשול ולהמשיך את הסדר בשמחה ועל מי מנוחות, או להיתקל בו חלילה ולשרוף את הלילה הקדוש הזה בכעס ורטינות.

לכן צריכים אנו להתחזק ברוב עוז ותעצומות, להיכנס לליל הסדר דרוכים ומוכנים לדלג ולקפץ מעל כל מכשול שמציב לנו אותו מלך זקן וכסיל, ובזה נוכל להיות כלים לקבל את השפע העצום שיורד בלילה קדוש זה.

יזכנו בורא עולם לדעת ולהאמין שהכל בהשגחה פרטית עליונה מופלאה, ועל ידי כך נהיה שמחים שלוים ומאושרים, ונזכה לביאת גואל צדק בבי"א