בשיקגו חי יהודי עשיר ששווה כמעט מיליארד דולר, אשר את סוד עושרו סיפר לידידי ואהובי ז. מ. הי"ו, וכך סיפר: שנתיים לאחר נישואיי, התקבלתי לעבודה בתפקיד: "רואה חשבון" בבית אבות מקומי, וכך ביליתי חמש שנים רגועות ושקטות עם משכורת צנועה.
יום אחד פנה אלי הבעלים של בית האבות, והציע לי הצעה מפתה, וכך אמר: אני כבר אדם מבוגר, ואין בכוחי לנהל את רשת בית האבות שיש לי, ובהיות שמצאת חן בעיניי, אני רוצה למכור לך את שמונת הבניינים עם כל הציוד אשר בתוכם כולל הזכיון, בחצי מחיר!!!
אני כמעט נפלתי מהכסא, במיוחד כשהוסיף ואמר, שגם במשכנתא הוא מוכן לעזור לי בקשריו הענפים עם הבנקים.
לא היה לי הרבה זמן לברר, אך בבירוריי המועטים אמרו לי ידידיי יודעי דבר, שכדאי לי לחטוף את העסקה כל עוד שהיא קיימת.
בלי להתמהמה סידרתי את כל המסמכים הדרושים, וחתמתי חוזה על העסקה שאמורה להיות מכרה זהב נדיר עבורי.
כעבור חודשיים התבהרה לי התמונה במלואה: הבוס שהיה חבר ממש טוב שלי, התגלה כנוכל ממדרגה ראשונה!
המניע היחיד שגרם לו למכור לי את בית האבות ובמחיר שכזה, היה מידע מדוייק שהגיע אליו מחברו המקושר לממשל המקומי של שיקגו, שבעוד חודש המושל מעביר חוק שכל בתי האבות, יהיו תחת שליטה של הממשל המקומי, והמחירים יהיו בפיקוח, כך שהעסקה היא ממש חתול בשק, משום שכאשר בתי האבות יהיו בפיקוח ממשלתי, גם ב-80 שנה לא אצליח להחזיר את המשכנתא, למרות המחיר הנמוך, אך לבורא עולם הייתה תכנית אחרת… וממש יום אחד לפני שהחוק יצא לפועל, המושל נפח את נשמתו, והמושל שהגיע תחתיו זנח את התוכנית, כך שהחוק מעולם לא יצא לפועל, לאכזבתו של חברי (לשעבר) הנוכל.
לאחר חישוב קצר, מכרתי את "בתי האבות" במחיר מלא, והרווחתי ביום אחד מיליוני דולרים, ואת כסף זה השקעתי בחברה לקידוחים, שגם היא הגיעה אלי בדרך לא דרך, ומצאנו בארות של נפט ומכרה של יהלומים, והיום החברה הונפקה בבורסה, ושוויה נאמד בכמיליארד דולר…
* * *
פרשתנו עוסקת בענייני הקרבנות, אשר יש בהם חסרון כיס, שהרי הכהנים צריכים להקריב כל יום ב' קורבנות, ופירש רש"י שזו הסיבה שהתורה נקטה בלשון "צו", שכל דבר שיש בו חסרון כיס צריך זרוז (צו, לשון זרוז).
שהרי באמת הסיבה הפנימית שהאדם שוקל האם להוציא סכום מסוים עבור דבר מסוים, הוא רק משום שחושש שמא יחסר לו בעתיד בעקבות הוצאה זו. והנה התורה הקדושה באה לרמז לנו בזה, שאין צריך לחשוש, שהרי בורא עולם שנתן לנו את היד להוציא את הכסף מהכיס, הוא זה שגם שם את הכסף בכיס…
ואם נתבונן עוד קצת נגלה, שכולם רודפים אחר הממון, בעוד שהממון אינו אפילו אמצעי, שהרי ברצות ה' לא יועילו מיליוני דולרים לקנות אפילו לחם פרוס מהמכולת.
וכמו שאירע לי בשבוע האחרון, כאשר הגעתי למכולת כדי לקנות לחם וחלב לביתי, וגיליתי שאין כסף בכיסי, ולחזור לביתי להביא כסף לא היה שייך באותה העת, ומייד פניתי לבורא עולם "שיארגן" לי כמה שקלים… והנה לאחר כמה שניות עבר לידי חבר, והלווה לי כמה שקלים, וקניתי את הלחם והחלב.
לאחר כמה דקות גיליתי דבר מדהים: היה באחד מכיסי אלפיים ומאתיים ש"ח…!!! ולא שמתי לב לכך. ואז הבנתי שלא עם כסף קונים, אלא עם גזירת ה' בלבד!!!
וכמו שמיודענו בסיפור לעיל התלהב והתלהט אחר העסקה הקורצת, שבעצם הייתה אמורה להפילו לשאול תחתיות, ולבסוף, ברגע האחרון יודע תעלומות שינה את התוכנית וְהֶעֱשִׁיר את היהודי מסיבה שידועה רק למסובב…
ללמדנו שלא ההשתדלות והעבודה והכסף מביאים את התוצאה, אלא רק גזירת ה' יתברך בלבד!